אקטרייד טכ' בע"מ ואחרים...... נ' אהרוני

החלטה

1.לפניי בקשה להורות על סילוק התובענה כנגד המבקשת על הסף, בטענה של היעדר יריבות ו/או שימוש לרעה בהליכי משפט, כל זאת בהתאם לתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). לחלופין מבוקש להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

העובדות הדרושות לעניין

2.המשיבות טוענות בכתב התביעה בדבר קבלת סכומי כסף שלא כדין על ידי המבקשת, אשתו של מייסד המשיבות ובעל השליטה בהן, מקופתן של המשיבות, במשך שנים, מבלי שאלה הושבו לקופת החברות.

משיבות 2 ו– 3 הינן חברות בת של משיבה 1 (המשיבות תקראנה כולן יחד: "קבוצת אקטרייד"). משיבה 1 מצויה תחת נאמן ובפיקוח בית משפט אמריקאי.

קבוצת אקטרייד עסקה במימון עסקאות במסגרת תוכנית ייחודית של מימון עסקאות בין יבואנים וספקיהם מחו"ל, במישור הארצי והבינלאומי, תוך מימון רכישת סחורות מספקים וקבלת עמלה בתמורה לכך. לקבוצה היו חברות בת שונות שנרשמו במקומות שונים בעולם, והפעילות הכלכלית עברה דרכן במקביל. בכתב התביעה נטען כי הוצאת הכספים נעשתה תוך שימוש בחברות שרשומות באיי הבתולה, אשר שימשו כצינור להעברת הכספים למבקשת, דרך חשבונות של חברות זרות, אשר בעלה היה מיופה כוח בהן. נטען כי המשיבות לא ידעו על העברת כספים זו ורק לאחר שבשנת 2008 הגיעו לידי הנאמן דפי החשבון של החברות הזרות שהתנהלו באיי קיימן, התגלה כי הועברו למבקשת כספים בטענה של פעילות מסחרית שוטפת.

טענות המבקשת

3.המבקשת טוענת ארבע טענות מקדמיות. האחת, כי מכתב התביעה לא עולה יריבות בינה ובין המשיבות, ובהיעדרה לא תוכלנה המשיבות לזכות בסעד המבוקש על ידן. השנייה, כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט, באמצעות הפעלת לחץ על בעלה בהגשת תובענה כנגדה, מעשה שמהווה עילה לדחיית התובענה. השלישית, כי עומדת לה טענת התיישנות שעה שהתברר שמדובר בהעברות בנקאיות שנעשו לפני למעלה מתריסר שנים וכתוצאה מכך עילות התובענה התיישנו. הרביעית, כי כתב התביעה נעדר פרטים עובדתיים חיוניים, אשר על פי האמור בתקנות סדר הדין האזרחי קיים הכרח לפרטם וכי ללא הפירוט הנדרש, לא יכולה המבקשת לבחון את מעמדן המשפטי של המשיבות, את כשירותן ויכולתן להגיש תביעה ולנהל אותה.

4.לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי דין התביעה להידחות, משום שהיא הוגשה תוך חריגה מסמכות האורגנים המנהלים את פירוקה של החברה, וכי הנאמנות שהוקמה פעלה בחוסר סמכות, ללא הוראות והרשאות מתאימות מבית משפט של פירוק או של בעלי המניות, וכל הפעולות שבוצעו מכוח אותה נאמנות – בטלות. על החריגה מסמכות למדה המבקשת מתוך בקשות ודיונים שהוגשו והתקיימו בבית משפט של פירוק בניו יורק על ידי בעלי מניות ואחד מנושיה של משיבה 1.

5.לחלופין, באם לא תתקבל בקשת סילוק התובענה על הסף, מבוקש להורות למשיבות להפקיד ערובה בסך שלא יפחת מ – 150,000$, לכיסוי הוצאות המבקשת, בהתאם לאמור בסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"); זאת, לאור העובדה שמדובר בחברות זרות, שיכולתן לפרוע את הוצאות המשפט במידה ויפסידו, מוטלת בספק.

טענות המשיבות

6.המשיבות מצידן טוענות כי הבקשה לסילוק התובענה על הסף אינה עומדת בתנאים הנדרשים בתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן לא ניתן לסלק על הסף תובענה רק בשל טענה כי בהליך משפטי אחר, המתנהל במדינה זרה, נטען על ידי צד ג' כי התביעה הוגשה בחוסר סמכות, מה גם שמדובר רק בהליכים נגד משיבה 1. לגופו של עניין, טוענות המשיבות כי מדובר בבקשת סרק הנשענת רובה על טענה שנטענו במסגרת בקשות בהליכים משפטיים בארצות הברית כנגד משיבה 1 בלבד, בקשות אשר נמשכו חזרה על ידי מגישיהן, וכי אין די בטענות צדדי ג', בהליך במדינה זרה, כדי לקבל את הבקשה. נטען כי מדובר בטענה חסרת בסיס, שכן במסגרת הדיון בבקשות הנטענות בפני בית המשפט בניו יורק נקבע בסופו של דבר כי הנאמן פעל בסמכות והוחלט שלא להתערב בפעילות הנאמן. בצו שנחתם ביום 1/5/09 על ידי בית המשפט, ואשר נוסח על ידי הצדדים, נקבע בסעיף 18 כי הנאמן הוא נציג הנאמנות עם כל הזכויות לרבות הסמכות וההרשאה להגיש תביעה מכל סוג שהוא.

עוד טוענות המשיבות כי התביעה נשוא הבקשה הוגשה בסמכות שכן לנאמן סמכות להגשת תביעות כפי שעולה מלשון סעיף 3.1.4 להסכם הנאמנות, וכי אין צורך בהצגת אישור בית משפט להגשת תובענה כלשהי.

בהתייחס למסמכים שצורפו לבקשה, נטען כי מדובר במסמכים שאינם קבילים ולא ניתן לבסס עליהם ממצאים וקביעות, כיוון שהם מנוגדים לאמור בסעיף 30 לפקודת הראיות, תוך שלא צורף תצהיר של עורך המסמכים. מדובר במסמכים שנערכו או הוצאו מחוץ לשטח ישראל, הם לא נחתמו בחותמת כל שהיא של ערכאה שיפוטית במדינת ניו יורק והם אינם מאושרים על ידי מי שהוציאם, ומכאן שאינם קבילים כראיה.

7.בהתייחס לבקשה להפקדת ערובה, נטען כי מדובר בבקשת סרק שמטרתה לדחות את הדיון לגופו של עניין, שכן לא הועלתה כל הנמקה ממשית, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, בגינה יש לחייב בהפקדת ערובה. לעובדה שמדובר בתובעות שהן חברות זרות, שרק בגין כך יש לחייבן בהפקדה, אין כל שחר, היות שמדובר במשיבות שלהן נציגים בישראל לצרכיי פעולתן ויש להן נגיעה ממשית לישראל באמצעות הנאמן. למשיבות יכולת לפרוע את הוצאות המשפט, שהרי מכתב התביעה עולה מפורשות כי בקופת הכינוס המנוהלת על ידי נאמן מצויים כספים בהיקף של מיליוני דולרים. לחיזוק טענתן, מביאות המשיבות כדוגמא את העובדה ששילמו את אגרת התביעה וכן את תשלום שכר הטירחה בגין ניהול הליכים בבית משפט בישראל.

דיון

8.בית המשפט מוסמך להורות על סילוק תביעה על הסף, מקום שמתקיים אחד התנאים המנויים בתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי. מלשון התקנות עולה כי ניתן להורות על סילוק תביעה על הסף מקום שאפילו אם יינתן לתובע יומו, והתביעה תתברר עד תומה, היא לא תוכל להביא לתובע את הסעד המבוקש על ידו. הלכה היא כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם יורה על דחיית תביעה, ואם ימצא כי קיימת אפשרות, אפילו אם היא קלושה, שלאחר שתישמע מסכת הראיות, תתקבל התביעה – לא יורה בית המשפט על סילוק התביעה (ראה לענין זה דברי כב' השופט א' ריבלין בע"א 2452/01, דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח(1) 577 וכן דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 5634/05, צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ ואח' נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פורסם בנבו).

לא אחת נקבע כי סילוק על הסף הינו סעד מרחיק לכת, שמטרתו הצבת סכר בפני תובעים (ע"א 335/78, שאלתיאל ואח' נ' אריה שני ואח', פ"ד לו(2) 151). לפיכך, נדרשים בתי המשפט לנקוט משנה זהירות מקום שהם מכריעים בבקשה כזו, היות וזכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד חוקתית. הכלל הוא שיש להיעתר לבקשות מסוג זה במשורה, משום שאין נועלים שעריו של בית המשפט אלא מטעמים כבדי משקל.

9.מעיון בכתבי הטענות, הבקשה והתגובה על צרופותיהם, ולאור השלב המקדמי בו מצויה התובענה, כאשר טרם הוצגה בפני בית המשפט מלוא התשתית העובדתית, סבורני כי די בתמונה שהוצגה בפני בית המשפט, כדי לקבוע שאין מקום להורות על סילוק התובענה על הסף, ואילו דין הבקשה להפקדת ערובה להתקבל, כמפורט להלן.

10.לא ניתן לקבוע שהתביעה התיישנה, שכן בכתב התביעה נטען כי העובדות בדבר נטילת הכספים שלא כדין נתגלו רק בשנת 2008.