אעתדאל ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

ביום 21.6.2009 הוגש כתב ההגנה על-ידי המבקשת-הנתבעת ובד ובבד הוגשה בקשה למתן צו להפקדת ערובה על-ידי המשיבים-התובעים, להבטחת הוצאותיה. בהתאם לאמור בהחלטה שניתנה על-ידי בית המשפט (כבוד השופט מוריס בן-עטר) עוד ביום 22.6.2009, נעתר בית המשפט לבקשה ובהחלטה מיום 21.2.2010 (שאף היא ניתנה על-ידי כבוד השופט בן-עטר), קבע כי על התובעים להפקיד עירבונות כאמור שם.

ביום 24.2.3010 הוגשה על-ידי באי-כוחם של הצדדים בקשה מוסכמת לביטול ההחלטה מיום 21.2.2010 בעניין הפקדת העירבונות, וזאת מן הטעם שהתובעים לא קיבלו העתק מן הבקשה. עוד הוסכם שהתובעים יגיבו לבקשה תוך עשרים יום. תגובת התובעים הוגשה עוד באותו יום (24.2.2010), ולמחרת, ביום 25.2.2010, הוגשה תגובתה של הנתבעת לתגובתם של התובעים.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות הנזכרות, אני סבורה כי בצדק נעתר בית המשפט לבקשה למתן צו להפקדת ערובה, ולפיכך החלטת בית המשפט מיום 21.2.2010 תעמוד בעינה.

מכתב התביעה עולה כי התובעים אינם תושבי ישראל או אזרחיה, וכי הם מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל.

כפי שנפסק פעמים רבות, הנתבע זכאי לכך שיובטח פירעון הוצאותיו אם תתקבל הגנתו והתביעה שהוגשה נגדו תידחה. כדי לחייב תובע בהפקדת ערובה, די בכך שהוא מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, וכי לא הצביע על נכסים בבעלותו המצויים בתחומי מדינת ישראל, אשר מהם יוכל הנתבע להיפרע כדי לכסות את הוצאותיו, אם תידחה התביעה. בתי המשפט קבעו כאמור פעמים רבות ביחס לתושבי חוץ בכלל, ובפרט נקבע כך ביחס לתושבי הרשות הפלסטינית, המתגוררים ביהודה ושומרון (התובעים 1 ו-6) ובעזה (התובעים 2, 3, 4 ו-5).

הטעם לכך, כפי שעמדה על כך הנתבעת בבקשתה, הוא העובדה שהתובעים אינם כפופים להליכי ההוצאה לפועל במדינת ישראל, ולפיכך אם תידחה תביעתם, לא תהיה לנתבעת כל דרך לאכוף את פסק הדין שיחייב את התובעים בהוצאות, אם אכן יחוייבו בכך.

לנימוקים אלו גם ניתן להוסיף את העובדה כי לאור טענותיה כבדות המשקל של הנתבעת בכתב ההגנה – אשר לעת הזו איני נוקטת עמדה ביחס אליהם – נראה כי סיכויי התביעה אינם ברורים.

לבסוף, אין לקבל את טענת התובעים כי התביעה הוגשה לפני שנים, ולפיכך חלף המועד להגשת הבקשה למתן צו להפקדת ערובה. התביעה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי בירושלים כתובענה ייצוגית (ת"א 4048/02, בש"א 599/02 בבית המשפט המחוזי בירושלים). ביום 2.11.2008 נדחתה הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, ובעקבות זאת הועברה התביעה לבית משפט זה כתביעה רגילה של התובעים. עם העברתו, הפכה התביעה לתביעה חדשה. בהסכמת הצדדים מיום 14.5.2009, אשר אושרה בהחלטת בית המשפט (ביום 22.6.2009), כתב ההגנה הוגש ביום 21.6.2009 ובו ביום הוגשה גם הבקשה למתן צו להפקדת ערובה. מכאן שלא חלף המועד להגשתה של בקשה זו.

לאור האמור, ומשלא העלו הצדדים בתגובותיהם טענות בעניין הסכומים שנקבעו בהחלטת בית המשפט מיום 21.2.2010, תעמוד ההחלטה בעינה, כלהלן:

כל אחד מהמשיבים יפקיד בבית המשפט, תוך שלושים יום ממועד המצאת החלטה זו אל בא-כוחו, ערבון (כסף או ערבות בנקאית של בנק ישראלי להנחת דעת בית המשפט) בסכומים הבאים:

המשיב 1 – 12,000 ₪.

המשיבים 2 עד 5 ביחד ולחוד – 7,000 ₪.

המשיב 6 – 2,500 ₪.

למזכירות: בהתאם להחלטת בית המשפט (כבוד השופט מוריס בן-עטר) מיום 22.6.2009, יש לעדכן את זהות הנתבעים, כמפורט בכותרת של החלטה זו.

לאחר הפקדת הערבון, יובא אליי התיק לקביעת מועד דיון. אם לא יופקדו העירבונות במועד, תימחק התביעה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בהקדם.

ניתנה היום, ו' ניסן תש"ע, 21 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: