אסק ובאר צביח ואח' נ' אבו חמדה

פסק דין

הרקע

1.לפנינו תביעה לפינוי הנתבע ממקרקעין הידועים כחלקה מס' 63 בגוש 30607 בבית חנינא (להלן – המקרקעין), שהם מקרקעין לא מוסדרים, ואשר לפי נסח הרישום (ת/1) שצורף על ידי התובעות, רשומים על שם עבד עותמאן צביח יאסין שנפטר ביום 9/3/88 (להלן – המנוח).

2.התובעת מס' 1 הינה אשתו של המנוח, ואילו התובעת מס' 2 הינה בתו של המנוח.

יצויין, כי התובעת מס' 2 המתגוררת בחו"ל, לא הגישה כל תצהיר עדות ראשית מטעמה ואף לא התייצבה לדיונים.

3.התובעות הגישו צו ירושה מיום 15/7/88 (להלן – צו הירושה), ממנו עולה כי הן היורשות היחידות של המנוח.

יצויין, כי בצו הירושה נרשם בכתב יד (לא ידוע של מי) כדלקמן:

"ילדי המנוח קאהר עבד צביח ועבד אלבאסט עבד צביח הסתלקו לטובת אמם".

4.למנוח היתה אחות, זינב אבו חמאדה, אשר היתה נשואה לנתבע משנת 1967 עד לפטירתה באוקטובר 2007 כשהיא חשוכת ילדים (להלן – זינב).

התובעת מס' 1 (להלן – התובעת) טענה כי לזינב לא היו כל זכויות בנכס נשוא התביעה, שהיה שייך למנוח בלבד, אולם התובעת הודתה כי היא ובעלה המנוח התירו לזינב להתגורר בדירה, ולאחר נישואיה של זינב התירו אף לנתבע להתגורר בדירה, אך טענה כי לאחר פטירתה של זינב - אחת דינו של הנתבע לפנות את הדירה, ומכאן התביעה.

5.התובעת צירפה לתצהירה אישור נוטריוני משנת 1984, בשפה הערבית עם תרגום לשפה העברית, חתום בידי זינב, ומאושר על ידי עו"ד צבי הלר (שבינתיים גם הוא הלך לעולמו), שבו מאשרת זינב כי הדירה שייכת למנוח בלבד וכי הוא בנה אותה מכספו על מנת שזינב תתגורר בה. עוד מאשרת זינב, כי המקרקעין והדירה רשומים על שמו של המנוח בלבד וכי לזינב אין כל זכות שמגיעה לה בנכס (להלן – האישור הנוטריוני).

6.כמו כן, צורפה מטעם התובעות חוות דעת של מודד מוסמך, אשרף חאג' יחיא, ממנה עולה כי הדירה שבה מתגורר הנתבע מצויה כולה על המקרקעין נשוא התביעה (להלן – חוו"ד המודד).

7.ביום 4/1/09 ניתנה לנתבע, בהסכמת הצדדים, רשות להתגונן (בש"א 11843/08).

טענות התובעות

8.לטענת התובעת בתצהירה, לזינב לא היו שום זכויות בנכס והנתבע מבקש ליצור זכות יש מאיין ולטעון כי הוא הבעלים של הנכס מכוח ירושתו מזינב, שהיתה כאמור חשוכת ילדים.

עוד נטען, כי התובעת ובעלה המנוח נהגו בזינב לפנים משורת הדין ואפשרו לה להתגורר בנכס נשוא התביעה, על אף שלא היו לה זכויות בנכס ולא שילמה דמי שכירות באופן סדיר, וזאת הואיל ולא היה לה לאן ללכת מפאת מצבה, כאשר בעלה (הנתבע) נישא לנשים נוספות, ומעולם לא התגורר בפועל בדירה אלא התגורר במקומות שונים עם נשותיו הנוספות.

9.עוד טוענת התובעת, בסעיפים 10-9 לתצהירה, כי ביקשה מהנתבע לפנות את הנכס אולם הוא התנגד תוך העלאת טענות סרק שאין להן אחיזה במציאות, ואף הגדיל לעשות ובמקום להתפנות מהנכס עם פטירתה של זינב – נשא אשה נוספת, בת 24 שנים (כאשר הנתבע בן 70 שנים), וכיום הוא מתגורר בנכס עם אשתו הצעירה.

טענות הנתבע

10.לטענת הנתבע, הוא נשא את זינב לאשה בשנת 1967 והמשיך להתגורר בדירה עם זינב עד לפטירתה בשנת 2007, וגם לאחר פטירתה המשיך להתגורר בדירה בעצמו , כבעלים וכיורש, מכוח היותה של זינב בעלת חלק יחסי בזכויות המקרקעין.

11.הנתבע טוען כי המנוח במהלך חייו לא התנגד למגוריה של זינב עם הנתבע בנכס, ומעולם לא ערער על החזקתם בדירה ועל בעלותם בנכס.