אסמעיל עבד אלרחמן נ' מרק ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בסוס שנמצא ביום 30.06.2002 בשטח פתוח בדרום הר חברון, ונמסר לאחר בירור קצר שנערך ע"י המשטרה לחזקתו של נתבע 1 עד לבירור המחלוקת בין הצדדים. התובע ונתבע 1 תובעים בעלות, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.

העובדות

ביום שישי, 28.06.02, קנה מר מיכאל מרק (ללהלן: נתבע 1) מהיישוב עותניאל ממר דוד בן חמו (להלן: נתבע 3) סוס לבנו לכבוד בר המצווה שלו שקרב לבוא, והכניסו למכלאה אותה בנה מבעוד מועד.

ביום 29.06.02, בשבת בבוקר בשעה 06:30, בעת שיצא נתבע 1 מביתו גילה כי שער המכלאה, שהיה סגור בסגר מתכת פשוט, פתוח וכי הסוס נגנב.

למרות היותו שומר שבת, בשל חששו מהמשמעויות הביטחוניות של גניבה זו הזעיק מיד נתבע 1 את נתן מאיר (להלן: נתבע 2), רבש"צ היישוב עותניאל, והשניים הזעיקו גששים שגילו עקבות של שני אנשים וסוס המובילות לכפר הסמוך.

יום לאחר מכן, 30.06.02, שמע הנתבע 1 מאחותו כי היא הבחינה בסוס חופשי המסתובב מחוץ לשטח היישוב עותניאל. נתבע 1 שקיווה כי זהו סוסו האבוד פנה מיד לשטח הנטען, וכשהגיע לשם הבחין כי הסוס הנמצא אכן דמה לסוסו שלו, מבלי שאיש השגיח עליו. נתבע 1, שלא היה בטוח בזיהויו המדויק של הסוס כיוון שהוא היה אצלו רק יממה אחת בטרם נגנב, קרא לנתבע 3 ע"מ להבטיח זיהוי מדויק.

נתבע 3 אכן זיהה את הסוס כסוס אותו מכר יומיים קודם לכן לנתבע 1, והשניים קראו למר נתן מאיר (להלן: נתבע 2) שהיה באותה עת רבש"צ היישוב עותניאל, והשלושה לקחו את הסוס לכיוון שער היישוב עותניאל. או אז הגיח התובע, ואמר להן כי זהו הסוס שלו. נתבעים 1-3 טענו בפני התובע כי זהו סוסם שנגנב, וביקשו ממנו להתלוות אליהם ליישוב שם תוזמן משטרה ועפ"י הכרעתה יפעלו בהתאם.

התובע הסכים לכך והנוכחים נסעו לתחנת המשטרה בקריית ארבע שם תוחקרו. במסגרת זו טען נתבע 1 כי לסוס קוראים "טרקטור" בשל גודלו החריג. השוטר שהיה בשטח בדק זאת ודיווח כי הסוס צהל כשקראו לו בשם "טרקטור", ולכן החליטו השוטרים להשאירו בידי נתבע 1, בכפוף לכך שלא ימכרהו או יעבירהו לכל גורם אחר עד לתום בירור המחלוקת בין הצדדים. במקביל נעצר התובע בחשד לגניבה עד לשחרורו בערבות של 2,000 ₪. תיק החקירה נסגר מחוסר ראיות בתאריך 23.08.05, וערבותו של התובע הושבה אליו.

בסופו של יום, הושאר הסוס בידי נתבע 1 שם שהה כארבעה חודשים, עד שנתבע 1 לא יכול היה לשאת את הטיפול בו והעבירו לחוות סוסים שיטפלו בו בתמורה לשימוש בו.

ביום 15.10.08, הוגשה התביעה דנן. התובע טוען כי הסוס היה שלו ונלקח ממנו שלא כדין, ועל כן הוא תובע תשלום שוויו של הסוס והשבת פיצויים בגין פרנסתו שנפגעה, שכן לטענתו הסוס היה דרוש לו לעיבוד אדמות.

ביום 27.12.09 ניתנה החלטה לפיה התובע יפקיד ערובה על סך 6,000₪ להבטחת הוצאות נתבעים 1ו-3, במידה ותידחה התביעה.

מטעם התובע העידו הוא עצמו, מחותנו ואחיו. מטעם הנתבעים העידו נתבע 1 ו-3 וכן מר אריק מרדכי, שהיה במועד האירועים נשוא כתב התביעה קצין החקירות שטיפל בתיק החקירה בעניין הסוס.

עיקר טענות הצדדים

טענות התובע

התובע טוען כי הסוס נשוא כתב התביעה נקנה כשש שנים קודם לכן, בעלות של כ- 470 דינר. לטענתו, בזמן ששהה בחצר ביתו והסוס היה במרעה הוא הבחין בקבוצת "מתנחלים", כך לדבריו, שהתקרבו לסוסו וניסו להשתלט עליו. כשהתובע התקרב וצעק עליהם ושאל לפשר מעשיהם דחפו אותו "המתנחלים", איימו עליו בנשק והכריחו אותו להתלוות עימהם ברכבם עד ליישוב עותניאל, משם לקחו אותו שוטרים לתחנת המשטרה בקריית ארבע, שם נחקר תחת אזהרה בחשד לגניבת הסוס.

התובע מוסיף ומציין כי אחד החוקרים בשם "לולו" הציע לו להחזיר את הסוס בתמורה שיהיה משת"פ, אולם הוא סירב. התובע מוסיף ומלין על כך שלא נפתח כל תיק כנגד נתבעים 1-3, ולמרות היותו קורבן עבירה הוא הפך לעבריין.

לאור מצוקתו, נחלץ לעזרתו "המוקד להגנת הפרט", שפנה לרס"ר בן לולו מתחנת המשטרה בחברון והביא לידיעתו כי קיימים עדים נוספים היכולים לשפוך אור על נסיבות האירוע, וביקשו לקדם את החקירה. לאחר שנים מספר ומשלא חלה כל התקדמות, פנה "המוקד להגנת הפרט" לפרקליטות איו"ש בבקשה לסגור את התיק, וביום 23.08.2005 נסגר תיק החקירה כנגד התובע.

התובע טוען כי מעבר לנזק שנגרם לו מעצם לקיחת סוסו ששווה (נכון ליום התביעה 15,000 ₪) ניזוק מקור פרנסתו.

התובע תובע את נתבעים 1-3 לפיצוי בגין נזקים אלו, ואילו את נתבעת 4 הוא תובע בגין ניהול החקירה הרשלני לטענתו שגרם לנזקים המתוארים, ההשפלה שלוותה למעצרו בעת שהיה חף מכל פשע ועינוי הדין שנגרם לו בשל אי סגירת התיק נגדו.