אסחק נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לבטול, ולחילופין לקיצור, פסילה מנהלית, לאחר שרשיונה של המבקשת נפסל ל-90 ימים, בעקבות מעורבותה בתאונת דרכים קטלנית, בה קפחה את חייה ילדה בת כעשר שנים (להלן:"המנוחה").

בבקשה נטען כי המבקשת "לא עברה את העבירה המיוחסת לה, מדובר במקום עם מפגע תעבורתי קשה הידוע לכל גורמי התשתיות באזור".

עוד נטען כי הזמן שחלף מעת התאונה, די בו לצורך צינונה של המבקשת, וכי יש להתחשב בעברה שאינו מכביד.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשה בטענה כי קיימת תשתית ראייתית להגשת כתב אישום נגד המבקשת בעבירה של גרם מוות ברשלנות, לאחר שלא נתנה זכות קדימה להולכת רגל במעבר חציה, ולפיכך, קיימת בתיק המלצה להגשת כתב אישום כזה. לטענתו, אין כל מפגע תעבורתי.

עיינתי בתיק החקירה, ומצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, להגשת כתב אישום שייחס למבקשת עבירה של גרם מוות ברשלנות, לצד עבירות נלוות.

תשתית זו מתבססת, בקליפת אגוז, על ממצאי הבוחן ומסקנותיו, לפיהם המבקשת, שנסעה בנתיב השמאלי, לא נתנה זכות קדימה למנוחה, שחצתה את הכביש במעבר החציה, בעוד שרכב מימינה עצר על מנת לאפשר למנוחה לחצות בבטחה.

ממצאי הבוחן ומסקנותיו, עולים בקנה אחד עם עדויות היושבים ברכב הצבאי, אשר עצר לפני מעבר חציה ונתן זכות קדימה למנוחה, וכן עם עדות עדת ראיה נייטרלית.

המבקשת מודה כי לא עצרה לפני מעבר החציה, הגם שהבחינה כי רכב אחר, שהיה בנתיב הימני, עשה כן.

גרסת אחותה של המבקשת, שישבה לצדה, דומה לגרסת המבקשת.

לא מצאתי בחומר הראיות כל חזוק לטענתה הכללית של המבקשת באשר למפגע תעבורתי.

בהתקיים תשתית ראייתית ולאחר שהמנוחה נפטרה מפצעיה, פסל פקד משה רוקח את רשיונה של המבקשת ל-90 ימים.

המבקשת נהגה בכביש עירוני, בשעות הצהריים, בשעה שתלמידים רבים חוצים כבישים, כך שלמרות שהמהירות המירבית המותרת במקום הינה 60 קמ"ש, מצופה מן הנהג הסביר, להאט את מהירותו, ולהתאימה לתנאי השטח.

לא כל שכן, בשעה שנהג מתקרב למעבר חציה, ועל אחת כמה וכמה, שעה שרכב אחר, שנוסע בנתיב הימני, עוצר סמוך לפני מעבר החציה.

במצב דברים זה, היה על המבקשת להשאר בנתיב הימני, ובהיותה כבר בנתיב השמאלי היה עליה להאט בהתקרבה למעבר החציה ולעצור עצירה מוחלטת לפניו, כפי שעשה הרכב שמימינה, על מנת לאפשר להולכי רגל פוטנציאליים לחצות בבטחה.

משלא עשתה זאת, אלא המשיכה בנסיעה רצופה ומהירה, פגעה בילדה שחצתה את הכביש, וגרמה למותה.

רשלנותה הלכאורית של המבקשת היא משמעותית מאד, ומצדיקה, כשלעצמה, את קביעת מסוכנותה של המבקשת, ואת הצורך בצינונה למשך הזמן הקבוע בחוק – 90 יום.

בעברה של המבקשת אמנם הרשעה אחת בלבד, אם כי בעבירה של נהיגה שלא בימין הקיצוני של הכביש, עבירה שיש לה זיקה למסוכנות המבקשת הנובעת מהתנהגותה עובר לתאונה, ואשר גרמה לתאונה הקטלנית.

משמצאתי כי קיימות ראיות לכאורה ומסוכנות גבוהה, ומשלא מצאתי בבקשה נימוקים המצדיקים ביטול, ואף לא קיצור, התקופה בת 90 הימים הקבועה בחוק, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים.