אסור שמעון נ' משטרת ישראל

פסק דין חלקי

התובע, מר שמעון אסור, שירת במשטרת ישראל משנת 1985 עד ליציאתו לקצבה ביום 1.9.03 (בגיל 40.5) בעקבות פיטוריו מחמת אי התאמה.

שיעור הגמלה שאושר לתובע הוא 40.5%. תקופת השירות על פיה חושבה גמלת התובע היא 20.3 שנים.

בחישוב תקופת השירות של התובע המזכה בקצבה, לא נלקחה בחשבון התקופה שבין 1/03 עד 6/03, בה התובע נעדר מן השירות (להלן: "תקופת ההיעדרות שבמחלוקת"). כמו כן, סורבה בקשת התובע להגדלת תקופת שירותו על פי סעיף 100(ב) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "החוק הגמלאות"). החלטה על כך התקבלה על ידי מפכ"ל המשטרה ביום 11.11.04.

בתביעה זו, שהוגשה ביום 6.8.09, התובע תובע סעדים שונים, בהם הגדלת שיעור גמלתו רטרואקטיבית ממועד יציאתו לקצבה ותשלום הפרשי קצבה בהתאם.

התובע טוען כי הוא זכאי להגדלת שיעור גמלתו ולהפרשי קצבה הנובעים מכך, על יסוד אלה:

א.היה על הנתבעת לחשב את תקופת ההיעדרות שבמחלוקת במניין התקופה המזכה לגמלה.

ב.אי הגדלת תקופת שירותו של התובע לפי סעיף 100(ב) לחוק הגמלאות אינה כדין.

בנוסף להגדלת שיעור הגמלה, נתבעו בכתב התביעה סעדים נוספים שאינם מעניינו של פסק דין חלקי זה.

הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף של תביעות התובע להגדלת שיעור גמלתו והפרשי הגמלה הנובעים ממנה, בנימוק שתביעה כזו היתה צריכה להיות מוגשת כערעור לפי סעיף 43 לחוק הגמלאות וכי ערעור כזה התיישן משלא הוגש תוך 60 ימים מיום שניתנו ההחלטות בעניינו שיעור קצבתו של התובע.

עיקרי העובדות הרלוונטיות לבקשה

כאמור, התובע שירת במשטרה בתפקידים שונים משנת 1985 עד ליום 31.8.03.

התובע סבל מבעיות רפואיות בגבו בשנת 2002, בעטיין נעדר מן השירות. לגבי חלק מתקופת ההיעדרות הציג התובע תעודות מחלה.

בסוף שנת 2002 קבע רופא משטרתי כי התובע מסוגל למלא את תפקידו. עם זאת, קבע הרופא המשטרתי הגבלות שונות על עבודת התובע. למרות קביעת הרופא המשטרתי, נעדר התובע מן השירות בתקופת ההיעדרות שבמחלוקת.

בשל התנהלות זו של התובע, החליט מפכ"ל המשטרה, ביום 22.6.03, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה, לפטר את התובע החל מיום 1.9.03.

התובע הגיש תביעה לקצבת פרישה לפי סעיף 42 לחוק הגמלאות וביום 23.11.03 הודיעה לו מנהלת תחום בכיר (גמלאות) במשרד החשב הכללי במשרד האוצר, במכתב רשום, כי אושרה זכאותו לקצבת פרישה לפי סעיף 20 לחוק הגמלאות בשיעור 40.5% מהמשכורת הקובעת, על פי תקופת שירות של 20 שנים ו-3 חודשים. למערער הודעה זכותו לערער על החלטה זו בפני בית דין אזורי לעבודה תוך 60 יום מיום הגיע המכתב אליו.

ביום 31.5.04 פנה התובע, באמצעות בא כוחו, למפכ"ל במכתב בו העלה טענות שונות, ביניהן טענה כי תקופת שירותו של התובע לצרכי גמלאות צריכה לכלול את תקופת ההיעדרות שבמחלוקת. כמו כן, ביקש התובע כי תופעל סמכות המפכ"ל להורות על הגדלת תקופת שירותו של התובע לפי סעיף 100 לחוק הגמלאות, בנימוק שסיבת פרישתו של התובע מן החיל היתה בריאותית.

ביום 11.7.04 השיבה ראש חוליית בחינת התאמה במשטרה למכתבו של ב"כ התובע מיום 31.5.04 והסבירה כי הואיל ופיטורי התובע היו פיטורי אי התאמה, ולא פיטורים מטעמים רפואיים, לא היה מקום להפעלת הסמכות להגדיל את תקופת שירותו של התובע לפי סעיף 100(א) לחוק הגמלאות. כן הוסבר לתובע כי הוא היה זכאי להגיש בקשה להגדלת תקופת שירותו לפי סעיף 100(ב) לחוק הגמלאות לפני פרישתו, אך הוא לא עשה כן. עם זאת, ניתנה לתובע אפשרות לפנות באיחור לרמ"ח פרט ולבקש הגדלת תקופת שירות לפי סעיף 100(ב) לחוק הגמלאות, תוך מתן נימוקים והסברים לאי הגשת הבקשה במועד, דהיינו – לפני פרישתו מן החיל.

רמ"ח פרט אישרה הגשת בקשה מאוחרת על ידי התובע להגדלת תקופת שירותו לפי סעיף 100(ב) וביום 30.8.04 הגיש התובע בקשה להגדת תקופת שירותו. הבקשה נתמכה בדו"ח רווחה מיום 29.8.04, שלצורך עריכתו התובע שיתף פעולה עם עובדת רווחה.

ביום 11.11.04 החליט מפכ"ל המשטרה לדחות את בקשת התובע להגדלת תקופת שירותו. לכתב ההגנה ההגנה צורף מכתבו של המפכ"ל לתובע מיום 11.11.0. המכתב אינו מציין כי נשלח בדואר רשום ולא צויינה בו זכותו של התובע להגיש ערעור על ההחלטה לפי סעיף 43 לחוק הגמלאות.