אסולין נ' בלומנפלד ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.1.13 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע פנה ימינה מהנתיב הימני לחניון כשלפתע פגע בו רכב הנתבע שפנה ימינה מהנתיב השמאלי. לאחר התאונה הודה הנתבע באשמה והציע לשלם בעד הנזק אך בהמשך חזר בו.

3. הנתבע טען כי נסע בנתיב הימני ובעודו מתקרב לפניה ימינה, האט את רכבו ואותת ימינה. כשהחל לפנות ימינה, הגיח התובע מצד ימין, בניסיון לעקוף את הנתבע, פגע בו התובע ובכך גרם לתאונה.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע חזר תחילה בפני על גרסתו לפיה נסע בנתיב הימני וביקש לפנות ימינה לחניון, כאשר לפתע פגע בו רכב הנתבע אשר הגיח משמאלו. הנתבע לא ידע לומר מהיכן הגיח הנתבע וטען כי הבחין בו רק ברגע הפגיעה. בנוסף טען התובע כי עובד מטעם המשרד פגש בו למטה ובהמשך לאחר שחברתו לשעבר כיום אשתו טענה כי מדובר בה, הודה כי חברתו היא שפגשה בו מתחת לבניין. כמו כן טען התובע כי היה עד ראיה לתאונה אך הוא איבד את מספר הטלפון שלו וכי בוודאי קיימים צילומים של החניון המתעדים את התאונה אך הוא לא בדק ולא הגישם כראיה. כמו כן, הודה התובע כי אין לו ביטוח. התובע חזר וציין כי על אף שנהג על אופנוע ולמרות שאין בידו כרטיס עובד לחניון, ביקש הוא להיכנס לחניון על מנת להגיע בהמשך למשרד עורכי דין המצוי במקום.

6. הנתבע 1 חזר על גרסתו וציין כי נסע כל העת בנתיב הימני על מנת להיכנס לחניון המשמש את העובדים בבניין בו הוא עובד. הנתבע רק החל בפניה ימינה כאשר לפתע הבחין בתובע נדחף מימינו ובלם מיד, אך לא היה ביכולתו למנוע את התאונה. הנתבע הכחיש כי הודה באשמה לאחר התאונה.

7. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע 1 וקובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעים.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע 1 והיא מהימנה עלי. מנגד עדותו של התובע היתה מלאת סתירות ותמיהות. כך למשל טען התובע תחילה כי עובד ממשרד עוה"ד ירד לפגוש אותו מתחת לבניין לאחר התאונה ולאחר שאשתו ציינה כי מדובר בה, תיקן גרסתו והודה כי היא זו שירדה למטה. בנוסף, מספר הטלפון של עד הראיה אבד, התובע לא ניסה לאתר האם מצלמות החניון תיעדו את התאונה. יתרה מזו, במידה והנתבע הגיח משמאל, היה על התובע להבחין בו בנתיב השמאלי טרם קרות האירוע, בפרט כאשר נסע לטענתו בנתיב הימני מתחילת הרחוב. עוד יש לציין כי התובע טען בחקירתו שקיימות מכוניות החונות בצד הימני ומכאן שלא יתכן כי הנתבע נסע בו, מאידך טען הוא עצמו כי נסע בנתיב הימני מתחילת הרחוב.

שלישית, הנטל מוטל על התובע ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו ומשלא עמד בנטל, דין התביעה להידחות.

הואיל ומקובלת עלי גרסת הנתבע, הרי שיש לקבוע כי הנתבע נסע כדין בנתיב הימני על מנת לפנות לחניון במקום עבודתו וכאשר החל לפנות ימינה נדחף התובע עם אופנועו מצד ימין בניסיון לעוקפו וכך ארעה התאונה. הנתבע הבחין בו מצידו הימני ברגע האחרון, לחץ מייד על הבלמים, אך לא עלה בידו למנוע את התאונה. לפיכך, לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם על הנתבע.

8. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

סוף דבר:

9. התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: