אסולין ואח' נ' חדד ואח'

פסק דין

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטותיה של כב' הרשמת ע' גבריס מיום 16.6.13 ו- 24.9.13 בתיק הוצאה לפועל 06-01863-10-1.

עניינה של ההחלטה הראשונה הוא חיוב המשיבים בהוצאות ניהול הליך ההוצאה לפועל בסך של 1,000 ₪. עניינה של ההחלטה השניה הוא דחיית בקשת המבקשים לעיון חוזר(אם כי המשיבים חוייבו בסכום של 500 ₪ נוספים לאור חשבונית חוות דעת שהוצגה).

לטענת המבקשים, הסכום שנפסק כהוצאות נמוך ובנסיבות היה צריך לחייב את המשיבים בהוצאות בסך של 114,000 ₪.

2.דינה של בקשת רשות ערעור להידחות על אתר,הן מאחר שהוגשה באיחור והן מאחר שלא הוגשה בהתאם לתקנות וזאת אף מבלי להיזדקק לתשובת המשיבים:

הלכה מפורשת היא שאין בהגשת בקשה חוזרת באותו עניין כדי להביא להתחלה חדשה של מניין הימים לצורך הגשת הערעור או הבר"ע, שאז לא תהיה כל משמעות למועדים שנקבעו בחוק או בתקנות ועל כל מועד שנקבע ניתן יהיה לגבור עליו באמצעות בקשה חדשה שהחלטה עליה תאריך את המועד עד אין קץ. (ראו למשל: רע"א 2888/05 - מרים שכטר ואח' נ' מדינת ישראל ואח').

על פי תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1980 בקשת רשות לערער תוגש תוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה או הצו. בהתאם לתקנה 128(א) לתקנות ההוצאה לפועל הסמכות להאריך מועד שנקבע בחיקוק נתונה לבית המשפט כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כי ניתן להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים.

החלטת כב' הרשמת לעניין פסיקת ההוצאות הינה מיום 16.6.13, שעה שהבקשת רשות ערעור הוגשה באיחור רק ביום 9.10.13, מבלי שבפי המבקשים אמתלה לעניין אי העמידה בסד הזמנים שנקבע. כאמור, עצם העובדה שהוגשה בקשה חוזרת (בקשה לעיון חוזר), שעליה ניתנה החלטה רק ביום 24.9.13 אין בה כדי להביא לספירה מחודשת של מניין הימים. למעלה מן הצורך יצויין כי אין המדובר אף בהחלטה חדשה שכן כפי שקבעה כב' הרשמת לא נמצאו נימוקים אשר יצדיקו שינוי החלטתה הראשונה. המדובר למעשה בערעור על אותה החלטה שכבר ניתנה ב6/13.

בפסיקה הכירו בטעם מיוחד המאפשר הארכת מועד הקבוע בחוק, כטעם שאינו בשליטת בעל הדין. המבקשים כלל לא ציינו פשרו של האיחור.

אדגיש כי בנסיבות תיק זה המשיבים אף לא יוכלו להישמע בטענה כאילו לא ידעו על חובתם זו לעמוד במועד ולא לנהוג בדרך בה נהגו, ובמה דברים אמורים:

לבקשה צורף פסק דינו של כב' השופט א' גודלקורן שניתן בעניינם של הצדדים במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטותיה של כבוד הרשמת מ- 24.7.12 ו- 19.9.12 (רע"צ 26932-10-12). בית המשפט הבהיר שם כי ייתכן והערעור היה מתקבל, אילו היו מגישים את הערעור במועדו,או מגישים בקשה למתן ארכה להגשתו,תוך הצבעה על הטעם המיוחד שהביא לאיחור ולא בקשה לעיון חוזר לעקוף את המכשול בדרך של הגשת ערעור על החלטה זו. ביה"מ קבע שם כי משהערעור לא הוגש במועד והמערערים (הם המבקשים) לא הציגו טעם לאיחור- דינו להידחות. (ראו סעיפים 29-25 לפסק הדין שיפים אף לענייננו).

3.אם לא די בטעם של איחור בהגשת בקשת רשות הערעור,הרי בנוסף, כאשר מוגש ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל יש לצרף לבקשה תצהיר וראו לעניין זה תקנות 119(ה) ותקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל.

בנדון דנן הוגשה הבקשה בניגוד לתקנות -ללא שצורף לה תצהיר.

4.למעלה מן הצורך אציין כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בפסיקת הוצאות, שכן חזקה על הערכאה הפוסקת שבמסגרת החלטתה לקחה בחשבון את התנהלות הצדדים לכל אורכו של הליך ההוצאה לפועל שהתנהל ופסקה את שפסקה לפי ראות עיניה (וראו בענין זה שקילתה מחדש של כב' הרשמת בבקשה לעיון חוזר).

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ד, 16 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: