אנס נ' שמירה ובטחון הצפון בע"מ ח.פ. 511025751 ואח'

פסק דין

1.התובע עבד אצל הנתבעת בעבודות שמירה החל מיום 1.5.08 ועד 30.4.11 (שלוש שנים).

ביום 8.9.2011 הוגשה תביעת התובע לבית הדין, שבה הוא דרש יתרת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, גמול בגין שעות נוספות והחזר ניכויים שלא כדין.

יש לציין כי התביעה הוגשה גם כנגד "מקורות חברת המים הלאומית של ישראל" אך בדיון מיום 22.3.12 התביעה כנגדה נמחקה, בהסכמה, ללא צו להוצאות.

2.הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו טענה כי עם סיום יחסי עובד-מעביד נחתם "הסכם פשרה וסילוק" בהסכמת התובע, שולמו כספים בגין פיצויי פיטורים, בנוסף לשחרור כספים שהיו מופקדים אצל "מנורה מבטחים פנסיה בע"מ" וכן, שולמו יתרות בגין פדיון חופשה ודמי הבראה. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לאף רכיב מאלה שנדרשו בכתב התביעה.

3.ביום 22.3.2012 התקיים דיון מוקדם בתיק, שבו הופיע בשם הנתבעת מר חיים גרינברג, שהציג את עצמו כמנהל כוח אדם של החברה. באותו דיון ב"כ התובע הסכים למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר הגשת סיכומים והנתבעת ביקשה להודיע על עמדתה, כאשר נקבע כי העדר הודעה יתפרש כהסכמה.

בהמשך, בהעדר הודעה מטעם הנתבעת, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים לפני פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. אולם, מאוחר יותר, ב"כ הנתבעת הודיע על אי הסכמתו ולכן, ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית ואכן הוגשו תצהירי התובע ומטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר אחמד גדיר, מפקח אזורי, ושל מר סמיר סואעד, מנהל פרויקט אבטחה ומנהל אחראי על התובע.

יום לפני המועד הקבוע לשמיעת הוכחות בתיק הגישו ב"כ הצדדים "הודעה על הסדר דיוני" שבה ביקשו לא לשמוע חקירות ולהגיש סיכומים בכתב כאשר לאחר מכן בית הדין יתן פסק דין כדין (מנומק).

אם בית הדין לא אישרה את ההסכמה לאור המחלוקת העובדתית בתיק ונקבע בהחלטה מיום 17.10.2012 שניתן יהיה לאשר את ההסכמה רק אם יוגשו עובדות מוסכמות.

על אף ההחלטה, לדיון מיום 18.10.12 התייצבו ב"כ הצדדים בלבד, ללא עדים. לאחר שהזהרנו על כוונתנו לפסוק הוצאות לאוצר המדינה, הודיעו ב"כ הצדדים על עובדות מוסכמות, כפי שעולות מפרוטוקול הדיון:

א.התובע עבד מיום 1.5.08 עד 30.4.11.

ב.הסכומים שבתלושי השכר משקפים את כל מה שקיבל התובע.

ג.התובע קיבל את כל המגיע לו בגין פיצויי פיטורים.

ד.אין זכאות לפדיון חופשה (ע' 8 ש' 26).

ה.ב"כ התובע ויתרה על הזכאות לדמי הבראה (ע' 8 ש' 32).

ו.התובע עבד בחגים. אין בתביעה רכיב של גמול על עבודה בחגים.

ז.תדפיסי השעות של הנתבעת משקפים את שעות העבודה של התובע (ע' 9).

לאור ההסכמות, ומאחר שלא נותרה מחלוקת עובדתית בתיק, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב.

4.ב"כ הצדדים הגישו סיכומים וב"כ התובע חזר על כל רכיבי התביעה, בהתעלמות מוחלטת מההסכמות שבדיון מיום 18.10.12 (ואף מבלי שביקש לחזור בו מן ההסכמות). ב"כ הנתבעת ציין זאת בסיכומיו וב"כ התובע הגיב תוך אמירה כי: "צר לי כי בסיכומי הנתבעת יוחסו לתובע הסכמות שמעולם לא ניתנו...".

ברור לנו כי ההסכמות שנרשמו בדיון מיום 18.10.12 תקפות, כי אם לא כן לא היינו מאשרים את ההסכמה למתן פסק דין מבלי לשמוע ראיות. בהתאם לכך, נכריע באשר לרכיבים שנותרו במחלוקת לאחר אותן הסכמות, שהם: דמי חגים, גמול עבודה בגין שעות נוספות ובמנוחה שבועית וניכוי סכומים משכר התובע שלא כדין.