אמר נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה לתשלום גמלת שמירת הריון אשר אושרה מיום 1.11.2009 עד 31.12.2009 ונדחתה מיום 1.2.2010 עד 6.6.2010.

2.התובע הינה ילידת 1977.

3.התובעת היתה בהריון החל מ- 24.8.2009 ועד 6.6.2010.

4.התובעת קיבלה אישור לשהות בשמירת הריון החל מ- 1.11.2009 עד 31.12.2009 ואישור זה חודש ב-3.2.2010 ובו נרשם כי התובעת חשה חולשה, סובלת מבריחת שתן ואינה מסוגלת לעבוד.

5.הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי.

6.בתאריך 26.1.2011 מונה פרופ' אליהו כספי כמומחה רפואי מטעם בית הדין אשר התבקש לענות על השאלה הבאה: האם מצבה הרפואי של התובעת החל מ- 1.2.2010 ועד הלידה הנובע מההריון סיכן אותה או את עוברה, ובשל כך היה עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת הריון?

7.בתאריך 10.2.2011 התקבלה חוות דעתו של המומחה ובה נכתב בין היתר –

"מדובר בהריונה השלישי של גב' אמר בהיותה בת 32 לאחר שתי לידות. מועד הווסת האחרונה היה 24.8.09 ומועד הלידה המשוער (שבוע 40) הוא 30.5.10.

ברשומות שבידי אין אזכור על מהות וסוג עבודתה של גב' אמר.

מהשלבים הראשונים של ההריון גב' אמר סבלה מהקאות מרובות בגינן אושפזה פעמיים לצורך עירוי נוזלים עקב התייבשות. בנוסף, התלוננה על חולשה וסחרחורות.

בגלל מצבים ותלונות אלה אושרה לה שמירת הריון לתאריכים 1.11-31.12.09 (משבוע 10 עד שבוע 18 להריון).

מתחילת ינואר 2010 היולדת מבקרת באופן סדיר במרפאות ומבצעת בדיקות כמקובל.

מדי פעם מצוי ברשומות המרפאה שהיולדת מתלוננת על איבוד שתן במאמץ, חולשה וסחרחורות ולעתים 3-4 הקאות ביום.

בנוסף, בדיקות מעבדה הצביעו מדי פעם על חסר דם בינוני (אנמיה) שהלכה והשתפרה עם טיפול ע"י ברזל והתקדמות בהריון.

אין ברשומות שבוצעו בדיקות אורולוגיות להוכחה אובייקטיבית של איבוד שתן במאמץ. אפילו הוכחה תלונה זו הרי שאין בה כלל משום סיכון ליולדת או לעובר – מה גם שלאחר חודש פברואר 2010 אין ברושמות תלונה זו.

יתר על כן, מחודש מרץ 2010 אין ברשומות על תלונות משמעותיות כלשהן.

דיון ומסקנות

תלונותיה של גב' אמר בשלבים הראשונים של ההריון הסתכמו בהקאות מרובות, חולשה, סחרחורות, לעתים כאבי בטן ובשלב מסוים איבוד שתן במאמץ.

מכלול הבדיקות שבוצעו הדגימו חסר דם בדרגת חומרה קלה שהגיבה לטיפול ע"י ברזל.