אמסילי פשרל נ' מדלסי

החלטה

בפני בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 28.3.2011 ולפסיקת הוצאות ריאליות מכוח תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, להלן:(תקסד"א).

נקודת המוצא על פי ההלכה הפסוקה של ביהמ"ש העליון הינה פסיקת הוצאות ריאליות;

תקנה 512 לתקסד"א קובעת כי שכר הטרחה לא יפחת מהתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין וכי ביהמ"ש יתחשב "בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון"; ובשווי הסעד השנוי במחלוקת. הנחיית כב' נשיאת בית המשפט העליון החל מיום 1.11.2010 הינה כי "בקביעת שיעור שכר טרחת עורך דין ייפסק ככלל שכר טרחה ריאלי ("שהוצא בפועל...").

סמכותי לדון פעם נוספת ולפסוק בנסיבות הענין הוצאות ריאליות לטובת הנתבע, נעוצה בסמכות הטבועה של בית המשפט וכן בתקנה 524 לתקסד"א, המורה כדלקמן:

"בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; והוא הדין לגבי הרשם לענין פגם או טעות בהליך שלפניו".

בתיק שבפני אין ספק בידי כי נגרמו לנתבע הוצאות ריאליות לא מבוטלות בשל עצם פתיחת ההליך על ידי התובעת ובשלב ניהולו, לרבות:

א.שכירת עו"ד לשם ייצוג הנתבע בהליך שבנדון בסך 8,500 ₪;

ב.הגשת בקשת רשות להתגונן;

ג.ייצוג בדיון בבית המשפט בדיון מיום 12.12.2010;

ד.הזמן שנאלץ הנתבע להשקיע בעניין זה ועוגמת הנפש שנגרמה לו לטענתו.

ה.הכנת והגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבע, בקשה לגילוי ועיון מסמכים ספציפיים, וכן שאלון שעליו נתבקשה התובעת להשיב בתצהיר כדין.

הלכה פסוקה היא כי בכל הנוגע להוצאות המשפט, יש לפסוק שכר טרחה ריאלי וסביר, על מנת שלא יימצא הזוכה במשפט יוצא בחסרון כיס עקב פער בין ההוצאות שהוציא בפועל, לבין ההוצאות שנפסקו לזכותו.

ראה רע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה פ"ד ס(1) 600, 515 (2005), (להלן: "ענין תנובה").

בענין תנובה נסקרו הגישו השונות הקיימות לעניין פסיקת הוצאות, ונקבע כי נקודת המוצא תהא פסיקת הוצאות ריאליות, ועל בית המשפט לבחון האם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך.

עוד נקבע כי אמות המידה שניתן וראוי להתחשב בהן הן כי הוצאות שהן בגדרי התעריף המינימאלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין ייחשבו כהוצאות סבירות, וכי ביהמ"ש ייתן דעתו להתנהגות הצדדים להליך, לרבות דרך ניהול ההליך; היקף הסכום השנוי במחלוקת; הסכום שנפסק לעומת הסכום שנתבע.

בסעיף 13 להנחיית נשיאת בית המשפט העליון החל מיום 1.11.2010 נקבע מפורשות כי:

"בקביעת שיעור שכר טרחת עורך דין ייפסק ככלל שכר טרחה ריאלי (שהוצא בפועל)...".

בתיק זה, בגין ניהול ההליך דנן עמד שכ"ט ב"כ הנתבע על סך של 8,500 ₪.

כאמור, נקבע בעניין תנובה ואף קבוע בתקנה 512 (ב) לתקסד"א כי יש להתחשב