אמיליאנר נ' מדינת ישראל

החלטה

"ערר דחוף" שהוגש על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ליאורה שיפמן פרנקל), לפיו קבע בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב.

רקע ההליך הינו בקשת מעצר עד תום ההליכים וכתב אישום שהוגש כנגד המשיב, בגין עבירות גניבה (ריבוי עבירות) והחזקת רכוש החשוד כגנוב.

הערר מכוון בעיקרו כנגד החלטת בית המשפט קמא בדבר קיומה של עילת מעצר. ב"כ העורר מבקשת כי יקבע שלא מתקיימת עילת מעצר.

למען השלמת התמונה יצויין, כי ב"כ העורר עותרת לקביעת דיון ביום 24.7.13 כשדיון בשאלת חלופת המעצר קבוע בבית המשפט קמא למחרת, ליום 25.7.13. יוער, כי מלכתחילה ביקש ביהמ"ש קמא לקבוע את הדיון בשאלת החלופה (המצאת ערב צד ג') למחרת הדיון נושא ההחלטה הנתקפת, היינו ליום 22.7.13, ואולם ב"כ העורר ביקשה לדחותו ליום 25.7.13 בהעדר אפשרות לאתר ערב אפשרי למועד שהוצע.

אינני סבור בכל הכבוד הראוי, שיש מקום לקביעת דיון דחוף בערר נושא ענייננו, קודם שמוצה הדיון בביהמ"ש קמא ובהנתן העובדה כי קבוע הוא כבר למחרת, לבקשת העורר עצמו.

אמנם אין ספק שקיימת זכות ערר גם בשלב הביניים שבין ההחלטה על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לבין ההחלטה הסופית, ואולם, לא כל זכות מחוייבת להיות ממומשת, וקיים שיקול דעת לערכאת הערעור, לא רק אם להדרש לערר, אלא גם לקבוע את מועד הדיון בו, וזאת בהתחשב בין היתר בשיקולי יעילות הדיון וחסכון במשאבי שיפוט (ר' לעניין זה בש"פ 478/12 פריח אל עאסם נ' מדינת ישראל (כב' השופט י' עמית, מיום 23.1.12)).

בענייננו סבורני, כי ראוי להמתין עד להחלטתו הסופית של בית המשפט, קודם בחינת דיון עצמאי ונפרד, שיחייב מטבע הדברים להכנס כבר בשלב זה לבחינת שאלת הראיות ועילת המעצר, כשטרם התקבלה החלטה סופית.

נוכח האמור נדחה הערר. הנני נמנע בקביעת עמדה כלשהי לגופו של עניין, על מנת להמנע מקביעת עמדה כלשהי ככל שיוגש ערר על החלטתו הסופית של בית המשפט קמא, אם יוגש כזה.

המזכירות מתבקשת להעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: