אמיל שקולניק נ' מיכאל בלוסטוצקי

פסק דין

התובע הגיש תביעה על יסוד הסכם, מיום 15.10.05, על פיו התחייב הנתבע לשלם לו, את הסכום של 156,087 ₪.

שני הצדדים היו בעלים של חברה בשם איי. אם מדיה גרופ ע"מ, (להלן: "החברה"), שעסקה בהפקת אירועים, וקונצרטים.

שני הצדדים השקיעו בחברה כל אחד את הסכום של 70,000 ₪.

על פי טענת התובע, על מנת לקיים קונצרט שעליו התחייבו נדרשה השקעה נוספת, שהושקעה על ידו, לאחר סיום האירוע הסתבר כי החברה הפסידה, וזהו הרקע לחתימה על הסכם ההתחייבות של הנתבע.

התובע עתר לחייב את הנתבע, לא במלוא הסכום עליו התחייב, אלא במחצית מההפסדים, שבהם נשא, על פי דו"ח רואה חשבון שערך דוח כספי לחברה.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, וטען, כי סמוך לחתימה על ההסכם , שהיה כאמור ביום 15.10.2005, עבר אירוע מוחי, התאשפז בביה"ח והתובע, הגיע לבית החולים, ותוך ניצול מצבו הבריאותי הקשה והכרתו המעורפלת, החתים אותו על מסמך, כאשר הנתבע סבור שהוא חותם על מסמך להעברת המניות בחברה לטובת התובע.

הנתבע טען, כי הוסכם בינו לבין התובע, קודם לחתימה על ההסכם, כי התובע יקנה את חלקו של הנתבע בחברה, בתשלום של 70,000 ₪ היינו בסכום השקעתו הראשונית של הנתבע בחברה, והנתבע הסכים.

הנתבע, לא העלה כל טענה באשר, לדוחות הכספיים, לא הכחיש נכונותם, לא טען כי התובע לא השקיע את הכספים הנטענים על ידו והמפורטים בכתב התביעה, והמצוינים בדוח הכספי של רואה החשבון מטעם החברה, הנתבע לא הכחיש כי אכן לחברה נגרמו הפסדים בהם נשא התובע, הנתבע לא הכחיש כי הוא בעלים של 50% מהום המניות הנפרע של החברה. כמו כן לא הייתה כל מחלוקת באשר למטרות החברה ולעובדה כי אכן הופק קונצרט, שהתקיים ביום 17.10.2010.

בנסיבות אלה קבעתי את היפוך הנטל משום שאין מחלוקת על החתימה על ההסכם שכתוב בשפה הרוסית, ועל תוכנו של ההסכם, אלא יש מחלוקת באשר לנסיבות החתימה, והטענה, כי הנתבע הונע לחתום על התחייבות כאשר הוא סובל מבעיות רפואיות קשות מאושפז בבית חולים, וסבור כי הוא חותם על הסכם להעברת המניות לטובת התובע.

שתי עובדות מקופלות במסגרת טענת הנתבע, ובשתיהן כשל;

הראשונה, כי התובע הסכים לרכוש את חלקו של הנתבע בחברה בסכום ההשקעה הראשונית,

השנייה, כי הנתבע לא היה כשיר להבין את החתימה על ההסכם במועד שחתם עליו.

רכישת החברה?

הנתבע ובת זוגתו לחיים באותו המועד, הגב' אוקסנה קונדרשוב, העידו, כי ביום 12.10.05, התקיימה פגישה בביתו של התובע בשעות הערב. באותה הפגישה נדון נושא ההשקעות הנוספות הדרושות בחברה, על מנת להפיק את אירוע הקונצרט.

הנתבע טוען בתצהיר עדותו הראשית, כי באותה הפגישה סוכם, כי התובע ירכוש את חלקו של הנתבע בחברה בתמורה לתשלום של 70,000 ₪.

עוד נטען, כי באותה הפגישה דובר על השקעות נוספות שיש לבצע ותשלומים שונים שיש לבצע, והנתבע מסר כי אינו מסכים לפעולות התובע ביחס לאנשים שונים שנשכרו על ידי התובע לקידומו של הפקת הקונצרט, וכי אין בידי הנתבע כל סכום להשקעה.

מתוך דברים אלה, די ברור כי טענת הנתבע אינה מתיישבת באופן הגיוני, הרישא אינו מתאים לסיפא, אם הנתבע הגיע להסכמה עם התובע כי הוא מוכר את זכויותיו בחברה בתמורה לסכום של 70,000 ₪, הצעד הבא היה להבהיר מה התנאים לביצוע של אותה מכירה, כיצד מתיישבת טענה זו עם הטענה כי באותו המועד הנתבע אינו מסכים לקבלת עובדים חדשים? ולפעולות שונות שנעשות בחברה?

והנה במסגרת החקירה הנגדית הסתברו טענות חדשות לחלוטין, הנתבע העיד, כי הוא למעשה הסכים שהתובע יקבל את חלקו בחברה ללא כל תשלום, וכי הוא לא ביקש כל תמורה בעבור המניות שלו, וזאת בניגוד לאמור בהסכם. כשהתבקש להסביר את פשר הסתירה השיב כי הוא לא יודע ולא הבין טוב את המילים בתצהיר. (ראה עדותו של הנתבע מיום 30.5.2010 עמוד 7 שורות 9-10).

העדה מטעמו ובת זוגתו לחיים באותה העת, העידה, כי התובע הבטיח את התשלום בעבור ההשקעה לאחר שהקונצרט יסתיים.