אמבאו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

העובדות העיקריות וטענות הצדדים

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.8.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי למערער נכות בשיעור משוקלל של 61%, הכוללת נכות בגין הפרעה סכיזו אפקטיבית, בתחולה מיום 26.7.12. קביעה זו, בנוגע לתחולת הנכות הנפשית, הינה נשוא הערעור דנן.

החלטת הוועדה נשוא הערעור ניתנה בעקבות פסק דין, שניתן בתיק ב"ל 3683-02-13, מיום 5.6.13, שזו לשונו:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שתשקול מועד תחולת הנכות הנפשית. תשומת לב הוועדה לכך שהמערער שוחרר משירות צבאי עקב בעיות נפשיות.

טרם כינוס הוועדה ידאג מזכיר הוועדה לזמן את התיק הרפואי של המערער ממרפאת בריאות הנפש "פרומקין – נתניה" וכן מבית החולים השרון פרדסיה וכן ממשרד הביטחון.

המערער יוזמן לטעון בפני הוועדה."

לטענת המערער, בהחלטת הוועדה בכל הנוגע למועד תחולת הנכות הנפשית נפלה טעות. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן:

החלטת הוועדה בדבר מועד התחולה אינה ברורה, תמוהה ואינה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים.

למערער עבר רפואי רב בתחום הנפשי, שכלל ניסיון התאבדות משנת 2004. המערער שוחרר מצה"ל על רקע בעיות נפשיות. המערער היה מאושפז בבית חולים השרון בחודש יוני 2012 והציג מסמכים רבים.

בפני הוועדה כלל לא עמדו התיקים הרפואיים שנדרשו בהתאם לפסק הדין. עמדו רק סיכומים מגורמים שונים, ולא התיקים הרפואיים עצמם.

החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה. הוועדה לא התייחסה לשחרור המערער מצה"ל עקב בעיות נפשיות.

המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין, ועמד בפניה החומר שנדרש. מלוא התיעוד הרפואי שהתבקש עמד בפני הוועדה - בהקשר זה המשיב צירף לעיון בית הדין את העתקי הפניות לגורמים השונים מהם הוזמן החומר הרפואי.

הוועדה נימקה קביעתה, לפיה אין לשנות את ההחלטה בדבר קביעת מועד תחולת הנכות, וסיפקה הסבר למועד, שהינו לאחר קביעת ועדת ערר קודמת, אשר קבעה למערער ביום 25.7.12 נכות נפשית בשיעור 10%. המערער חולק למעשה על שיקול הדעת הרפואי.

הוועדה ציינה כי קיים תיעוד סותר ביחס לטענה בדבר ניסיון אובדני והפנתה לדברים מפי המערער, בפני משרד הביטחון ובפני ועדה קודמת, לפיהם מעד מגובה ולא ביצע ניסיון אובדני.

ביום 11.12.13 נערך דיון בתיק ונשמעו טיעוני הצדדים, לאחר מכן הוסיפו הצדדים וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

הלכה היא, כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין.

ראו: דב"ע (ארצי) נ"א/ 01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008).