אמארה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול איסור שימוש מנהלי ברכב.

המבקש הינו בעל הרכב. הנהג אמארה פואד (להלן: "הנהג"), שהינו דודו, נתפס כשהוא נוהג בשכרות, ברמה של 610 מק"ג.

עיינתי בחומר החקירה ואני מוצאת שקיימת תשתית ראייתי להוכחת עבירת השכרות המיוחסת לנהג. התשתית נשענת על דוחות השוטרים, הודאת הנהג כי שתה בירה עובר לעצירתו, מבחני הביצוע בחלקם כשל ובדיקת הינשוף, שלכאורה, נערכה עפ"י החוק וההנחיות, שתוצאתה 610 מק"ג.

העבירה המיוחסת לנהג, חמורה ומסוכנת עפ"י אופייה ונסיבותיה.

המבקש טען בתצהירו ובחקירתו לפניי, כי הרכב הינו בבעלותו, אך משמש את עובדי העסק המשפחתי שבבעלות סבו. לדבריו, הרכב נמצא בעסק, ומי שזקוק לו, לוקח את הרכב, מבלי צורך לבקש רשות. מכל מקום, הנהג לוקח את הרכב דרך קבע בסיום כל יום עבודה, מסיע בו את העובדים לבתיהם, הרכב נשאר ברשותו עד הבוקר, אז אוסף את העובדים לעבודה.

כשנשאל ע"י התובעת מה עשה על מנת למנוע את העבירה, השיב "לא ידעתי ששתה". הא ותו לא. ללמדך, כי האמור בסיפא של סעיף 7 לבקשה, אין לו על מה לסמוך.

דבריו של המבקש בגוף הבקשה, בתצהיר ובחקירתו לפניי, אינם נכנסים לגדר הסייגים הקבועים בחוק. נהפוך הוא, הנהג לקח את הרכב בידיעת בעליו וברשותו. בעל הרכב לא עשה דבר וחצי דבר על מנת למנוע את העבירה. הזיקה בין השניים נלקחה אף היא בחשבון.

השימוע נערך כדין, הנהג ובעל הרכב אף היו מיוצגים (גם אם ע"י אותו עורך-דין).

למרות הקושי שנגרם לעסק המשפחתי כתוצאה מהשבתת הרכב, אני מוצאת שהאינטרס הציבורי גובר, ועל כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר עותק מהחלטתי זו לב"כ המבקש, אשר שוחרר, לבקשתו, מהתייצבות לשמיעת ההחלטה.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"א, 10 יולי 2011, במעמד התביעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: