אמארה נ' א' לתיקון

פסק דין

התובע התקשר בהסכם לביטוח שירות ותיקונים עם הנתבעת לאחר שרכב מכונת כביסה.

טענות התובע

התובע טוען כי ביום 18/3/04 רכש מכונת כביסה ביתית ועם הרכישה קיבל אחריות על המוצר למשך שנה. על פי הצעת הנתבעת, התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם להארכת האחריות למשך 3 שנים נוספות.

ביום 19/3/08 האריך התובע את הביטוח למשך 5 שנים נוספות, לאור פנייתה של הנתבעת דהיינו עד ליום 19/3/13. תמורת הביטוח הנוסף שילם התובע סך של 1,200 ₪. ביום 11/3/09 ארעה תקלה במכונת הכביסה שחזרה על עצמה למרות ניסיונות הטכנאי מטעם הנתבעת לתקן. התובע נדרש לשלם סכומים שונים בטענה שיש צורך להחליף חלקים שאינם במסגרת האחריות. סך של 85 ₪ תמורת הגומיה, למרות התיקון והחלפת הגומיה חזרה התקלה על עצמה. במסגרת ניסיון נוסף לתיקון נדרש התובע לשלם סכום נוסף של 300 ₪ עבור החלפת הגומיה של דלת המכונה, הטכנאי הגיע מספר פעמים לתיקונים נוספים שוב ושוב ללא הועיל. בפעם האחרונה החליט הטכנאי מטעם הנתבעת שצריך לקחת את המכונה למעבדה לצורך התיקונים, כעבור יומיים יצרו קשר עם התובע וטענו שיש צורך להחליף את הגומיות והפעם עליו לשלם 480 ₪ + מע"מ.

התובע שנואש מניסיונות התיקון והדרישות החוזרות ונשנות לתשלום, למרות הביטוח, סירב לשלם עבור החלפת הגומיות, המכונה הוחזרה לתובע מבלי שתוקנה.

התובע מבקש להשיב לו את הסכומים ששילם: דמי ביטוח בקיזוז השנה הראשונה סך של 960 ₪, את התשלומים ששילם בסך 385 ₪ מבלי שהתקלה תוקנה וכן פיצוי נוסף על עוגמת נפש והוצאות.

טענות הנתבעת

הנתבעת מאשרת את טענות התובע באשר למועד רכישת מכונת הכביסה ותחילת הביטוח תמורת סך של 1,200 ₪ עד ליום 11/3/09. הנתבעת מאשרת גם שהתובע נדרש לשלם עבור החלפת הגומיות אלא שהוא טוען כי חלפים אלו אינם מכוסים בפוליסת הביטוח. הנתבעת מפרטת בכתב ההגנה את הקריאות והתיקונים השונים שנעשו בקשר למכונת הכביסה ומבקשת לדחות את התביעה.

בדיון שנערך במעמד הצדדים הודיע נציג הנתבעת כי הנתבעת מסכימה להחזיר לתובע את דמי הביטוח ששילם בסך 1,200 ₪ פחות סך של 380 ₪ שהם סכומים דמי ביטוח לשנה אחת, כאשר מבטחים לשנה אחת בלבד. לדבריו, הסכום של 1,200 ₪ הינו סכום לאחר הנחה בהתחשב בכך שהביטוח הוא לתקופה של 5 שנים. לעניין החלקים המתבלים שלגביהם נטען כי אינם במסגרת הביטוח, טען התובע כי הוא מסתמך על פוליסת הביטוח.

לאחר ששמעתי את הטענות הצדדים, אני סבור שיש ממש בטענות התובע וכי התובע זכאי לפיצוי על נזקיו.

למעשה, הנתבעת איננה מכחישה את טענות התובע ומסתמכת על פוליסת הביטוח כבסיס לדרישת התשלום עבור חלקים שלטענתה הם חלקים מתבלים.

אולם, הנתבעת לא טרחה לצרף לכתב הגנתה או להציג בפני ביהמ"ש את פוליסת הביטוח.

אני סבור כי התנהלותה של הנתבעת כלפי התובע, הינה רשלנית וגובלת בחוסר תום לב.

בתשובה לשאלת בית המשפט ענה נציג הנתבעת כי אורך חייב של מכונת כביסה הוא כ – 8 שנים. למרות זאת, הנתבעת לא נרתעה מלהציע ביטוח ולגבות דמי ביטוח עבור מכונה לתקופה של 9 שנים מאז רכישתה (1+3+5). אין זאת אלא שהנתבעת נוהגת להציע ביטוח עבור מוצרים שהיא מתוך ידיעה מודעת לכך שאורך חייהם של מוצרים אלה קצר לעומת משך זמן הביטוח שהיא מוכרת. אין כל ספק שככל שחולף הזמן המוצר מועד ליותר תקלות וליותר בלאי ועל כן, סביר שככל שמתקדמים השנים הבלאי הוא יותר גדול. כאשר לקוח מבטח הוא יוצא מתוך הנחה שדמי הביטוח אמורים לכסות את כל ההוצאות הדרושות לכך כדי שהמוצר יהיה תקין ויעבוד כנדרש. אולם, בפועל, יוצא שעקב הבלאי נדרש התובע לשלם סכומים גבוהים בנוסף לדמי הביטוח הנגבים ממנו ולמעשה הביטוח שעשה, איננו נותן לו את השקט ואת המטרה שלשמה עשה את הביטוח, דהיינו שהמוצר יפעל כנדרש.

בנסיבות אלה, שומה על הנתבעת להדגיש ולהביא לידיעתו של התובע בצורה ברורה וחד משמעית שהביטוח שהיא מציעה, איננו מכסה את הבלאי ושסיכויי הבלאי הם גבוהים ככל שהמוצר ישן יותר.

אשר על כן, אני סבור כי יש מקום לחייב את הנתבעת להשיב לידי התובע את כל דמי הביטוח ששילם עבור הביטוח ל – 5 שנים נוספות, דהיינו 1,200 ₪.

כמו כן, על הנתבעת להשיב לידי התובע את הסך של 380 ₪ ששילם בגין חלקים שלטענת הנתבעת הינם בלאי שאינו מכוסה ושעל אף התשלום המכונה בסופו של דבר לא תוקנה ולא פעלה.

סה"כ נזקיו הישירים של התובע הינם 1,580 ₪.

כמו כן, יש מקום לפצות את התובע על עוגמת הנפש שנגרמה לו ועל ההוצאות הרבות, כאשר בסופו של דבר, למרות קריאות התיקון הרבות המכונה לא תוקנה והיא עומדת ללא שימוש.