אם תרצו - ציונות או לחדול נ' ילין ואח'

פסק דין

1.התביעה דנן היא תביעה בגין "לשון הרע" בקשר לשלושה פרסומים.

2.בפסק דין חלקי מ-12.1.11 נמחקה בהסכמה התביעה נגד הנתבע 4.

3.בפסק דין חלקי מ-2.9.13 נקבע ביחס לנתבעים שנותרו בתמונה כדלקמן:

א. התביעה נגד הנתבעים 2, 3, 5, 6, 7 ו-8 נדחתה כליל.

ב. התביעה נגד הנתבע 1 נתקבלה ביחס לאחד הפרסומים (הפרסום השני) ונדחתה במה שנוגע לפרסומים האחרים (הראשון והשלישי).

4.לאחר פסק הדין החלקי האחרון, הסכימו הצדדים שלא לנהל הוכחות בשאלת הנזק והגישו הודעות לגבי מה שנשאר להכריע בו. בהמשך לכך ניתנה ב-6.11.13 החלטה לפיה:

"ההכרעה בנושא הנזק ובעניין שכר הטרחה וההוצאות תהיה

על יסוד מכלול מה שהוגש עד כה וסיכומים שיגישו הצדדים,

אשר במסגרתם יהיו רשאים להעלות כל טענות שימצאו לנכון".

5.לאחר שהוגשו סיכומים במתכונת התלת-שלבית שנקבעה (אשר איפשרה לכל צד להעלות כל טענותיו ולהתייחס לטענות הצד שכנגד), הוכשרה הקרקע להכרעה במה שנותר על הפרק.

6.בנוגע לנתבע 4 לא באה דרישה כלשהי לתשלום הוצאות ולכן אין צורך להידרש לכך (וראו גם סעיף 5 להודעה שהוגשה ב-11.1.11), אלא רק למה שיצוין להלן.

7.לאחר שבמקור עתרה התובעת לפיצוי בסך 2.6 מיליון ש"ח ולסעדים נלווים של הוראות בדבר הפסקת הפרסומים וחיוב לפרסם הכחשה והתנצלות, הרי שבסיכומיה היא עותרת לסעד כספי בלבד, ואף הוא צומצם לכדי 100,000 ש"ח כפיצוי ללא הוכחת נזק. סכום זה הוא הסכום המרבי שמאפשר החוק לפסוק כפיצוי ללא הוכחת נזק, במצב שבו "הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע" (סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965).

התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לחייב את הנתבע 1 לשלם לה לא רק את הפיצוי הנ"ל אלא גם שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט וכן כי אין לחייבה בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט לנתבעים שהתביעה נגדם נדחתה.

8.הנתבעים שנותרו בתמונה טוענים כדלקמן:

א. אין לחייב את הנתבע 1 בתשלום פיצוי כלשהו לתובעת, ולחלופין – יש לחייבו בפיצויים בסדר הגודל של הפיצוי שנפסק בפרשת בן גביר (ע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פס"ד מ-12.11.06), דהיינו: שקל אחד.

ב.יש לחייב את התובעת לשלם לנתבעים שכר טרחת עו"ד ריאלי (העולה על הסך הכולל והמופחת של 77,000 ש"ח, שאותו שילמו לבאי כוחם) והוצאות משפט בסכום כולל של 26,000 ש"ח.

9.לאחר שקילת המכלול נקבע כדלקמן:

א.מובן שאין לפסוק את הסעדים שהתובעת לא עתרה להם בסיכומיה אשר יש לראותם כסעדים שנזנחו (וראו למשל ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (1995) 512).

ב.במה שנוגע לחיובים כספיים, השורה התחתונה היא שלא יוטל חיוב כספי על צד כלשהו כלפי רעהו.