אם.אס.איצ'. תעשיות בע"מ ואח' נ' ג.מ.ש.רהיט בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשה בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סד"א, תשמ"ד – 1984, לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, במסגרת תביעה שכנגד שהגישו המשיבים כנגד המבקשים. לטענת המבקשים, קיים חשש כבד כי המשיבים לא יוכלו לעמוד בתשלום הוצאות המבקשים, ככול ותידחה התביעה שכנגד, נוכח מצבם הכלכלי הקשה, בהתאם לעולה מטענות המשיבים עצמם בכתב ההגנה.

כמו כן, טוענים המבקשים כי סיכויי התביעה קלושים ואף אפסיים, ומדובר בהליך סרק.

2.המשיבים טוענים בתגובתם, כי הבקשה הינה חלק ממסכת ניסיונותיהם של המבקשים להתיש את המשיבים, ולחסום את דרכם מניהול הליכים משפטיים ביחס לזכויותיהם.

לטענת המשיבים, המבקשים, הם שהביאו לקריסת פעילותה העסקית של ג.מ.ש. רהיט בע"מ. כמו כן, אין מקום להתייחס למצבם הכלכלי של המשיבים כשיקול מכריע במסגרת הבקשה דנן, ומאחר ואין המדובר בתביעת סרק, שכן הנזקים המפורטים בה אינם מוכחשים, אין מקום להיעתר לבקשה.

עוד טוענים המשיבים, כי משיב 1 איננו מצוי בהליך פש"ר כפוי, ולכן איננו נדרש לאישור הכנ"ר לשם ניהול ההליך דנן. בנוסף מציינים המשיבים כי צפויה להיוותר יתרה ממכירת ביתם, אשר יהא בה די כדי לפרוע את הוצאות המבקשים, ככול ותדחה התביעה שכנגד, ויושתו הוצאות.

בנוסף, מפנים המשיבים לעובדה כי בתיק בית המשפט הופקד סכום של כ – 20,000 ₪, אשר יש בו כדי להבטיח את הוצאות המבקשים.

3.בתשובתם טוענים המבקשים, כי המשיבים לא השכילו לצרף בדל ראייה לתמיכה בטענותיהם כפי שנטענו בתגובה, ועל כן דין הבקשה להתקבל.

דיון והכרעה

4.תקנה 519 לתקנות סד"א תשמ"ד – 1984 קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה

לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

רבות עסקה הפסיקה בסוגיית חיוב תובע בהפקדת ערובה לפי תקנה 519, היקף שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת בקשה זו והשיקולים המנחים. עיקר תכליתה של תקנה 519 הינה למנוע תביעות סרק, ולהבטיח את הוצאות הנתבע, מקום שבו מדובר בתביעה שסיכוייה קלושים. התקנה אינה מציינת מתי יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו זו, והשיקולים הושלמו בפסיקה. בין היתר נקבע, כי יש מקום לעשות שימוש בסמכות זו במקרה שבו התובע מתגורר בחו"ל, ואין באפשרותו להצביע על נכסים בבעלות הנמצאים בארץ, מהם יוכל הנתבע להיפרע בעת הצורך, וכן במקרה שבו התובע אינו מציין מען כנדרש או במקרה שבו סיכוי התביעה נמוכים.

א. גורן, בספרו: סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית בעמ' 750, מציין, כי הכלל הוא שבערכאה ראשונה, אין לחייב תובע להפקיד עירבון להבטחת הוצאות נתבע, אלא במקרים חריגים.

נפנה לבחון את מצב הדברים בענייננו, בשים לב לשיקולים המנחים בעת דיון בבקשה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סד"א.

5. במסגרת הבקשה והתגובות לה, הרחיבו הצדדים את טענותיהם ביחס לסיכויי התביעה. כך, מרבית טענות המבקשים במסגרת הבקשה, הינן טענות הגנה לגופו של עניין, אשר מקומן במסגרת כתב ההגנה. הדיון בבקשה דנן אינו מהווה תחליף לניהול ובירור טענות הצדדים במסגרת התיק עצמו.

6. בתיק בית המשפט הופקד סך של 5,000 ₪ מטעמו של המשיב 1. בנוסף טוענים המשיבים כי צפויה להיוותר בידיהם יתרה ממכירת דירתם אשר גם ממנה ניתן יהיה להיפרע, ככול ויפסקו כנגד המשיבים הוצאות בתום ההליך המשפטי.

7. בנוסף, יש ליתן את הדעת למרכיב נוסף, במסגרת ההחלטה בבקשה דנן. עסקינן בתביעה שכנגד. מתעוררת השאלה, האם לנתון זה, קיימת השלכה, על החלטה בבקשה בהתאם לתקנה 519. בהחלטה בת"א (פ"ת) 626-10-10, תבליני מרום שבת ש.א. בע"מ ואח' נ' רחמים ואח', עמדתי על סוגיה זו, ועל שאלת חיוב תובע שכנגד בהפקדת ערובה.

בבש"א (י-ם) 3927/04 קליר מוסא רינאווי נ' חברת אל עתאבי בע"מ (פורסם במאגרים) עמד כב' השופט סובול על מעמדו המיוחד של התובע שכנגד, אשר לאור מעמדו ככזה, נקבע, כי אין לחייבו בהפקדת ערובה, בין היתר בשים לב לאמור בספרו של ד"ר י. זוסמן סדרי הדין אזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 899:

"לפי תקנה 519 רשאים בית המשפט והרשם לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. 'תובע' פירושו – בעל דין התובע דבר מבעל דין אחר, ולא רק מי שפתח בהליך משפטי על פי כתב תביעה. לפיכך, נתבע שהגיש תביעה – שכנגד הוא בכלל תובע, ובלבד שתביעתו עומדת בפני עצמה ואינה נובעת מאותן נסיבות כמו התביעה המקורית" (ההדגשה שלי, ע.א.)