אלרון ואח' נ' עד 120 רמת החייל

פסק דין

1. בין התובעים לנתבעת נחתם ביום 21.12.08 הסכם לדיור בדיור מוגן שהנתבעת הקימה ברמת החייל בתל-אביב (להלן: ההסכם).

התובעים עברו להתגורר במקום ביום 24.8.10 (להלן: מועד האיכלוס).

2. התובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכם, לאחר שהם קראו את הפרוספקט שהנתבעת פירסמה (להלן: הפירסום).

3. עילת התביעה של התובעים היא בגין אי קירוי בריכת השחיה.

4. התובעים טוענים כי הנתבעת שהבטיחה בפרסום, בין השאר, גם "ברכת שחיה מקורה" וכי הנתבעת לא ביצעה את קירוי ברכת השחיה.

התובעים טוענים כי בשל גילם המתקדם ומצבם הרפואי, הם לא יכלו להשתמש בבריכת השחיה הבלתי מקורה, לא בחורף ואף לא בקיץ.

5. התובעים ביררו מהי העלות של שימוש בבריכות שחיה מקורות בסביבה ועל פי הממצאים שהם קיבלו, הם טוענים שעל הנתבעת היה להפחית מדמי ההחזקה החודשיים שהם משלמים לה, את הסך של 360 ₪ בחודש, לתובע 1 עבור 32 חודשים ועבור תובעת 2 עבור 25 חודשים, סך הכל 20,250 ₪ ומאחר והסכומים הנ"ל לא הופחתו, הם דורשים לחייב את הנתבעת לשלם להם אותם.

6. לנתבעת כמה טענות הגנה:

א. בהסכם אין זכר ואין הבטחה לקירוי הבריכה.

ב. גם אם היתה הבטחה לקירוי הבריכה, לא נקבע מועד להשלמת הקירוי.

ג. טענה של פטור עקב סיכול הקירוי (סעיף 18 לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות).

ד. הנתבעת ניסתה להקטין את הנזק והציעה לתובעים ולכל דיירי המקום, שימוש חופשי בבריכות שחיה הנמצאות באזור, לרבות הסעה במוניות, הלוך וחזור, על חשבונה.

ה. התובעים לא נענו להצעות הנ"ל ולא השתמשו בבריכות שבאזור.

ו. מדובר בנזק תיאורטי ולא בנזק ממשי.

דיון

7. בסעיף 20 להסכם נקבע:

"הצדדים מאשרים בזאת כי הסכם זה מגבש את כל חיוביהם וזכויותיהם האחד כלפי רעהו בקשר לכל דבר וענין הכרוך ו/או הנובע במישרין או בעקיפין מהסכם זה וכל חילופי דברים ומסמכים אשר היו ביניהם קודם לחתימתו בטלים ומבוטלים עם חתימתו של הסכם זה...".

8. סעיף 3.3 להסכם נקבע: "עד 120 תספק ללקוח את השירותים משך כל שהותו במרכז... והכל כמפורט בנספח ב'".

בנספח ב' נכתב תחת הכותרת: "השירותים הניתנים לדיירי המרכז עד 120 ברמת החייל וכלולים בתשלום דמי האחזקה החודשית"