אלקרינאוי אבו גאנם נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופטת א.ג'רבי) בתיק פ"מ 10023-07-10 מיום 5.8.10 על פיה דחה בית המשפט בקשת העוררת לביטול איסור השימוש ברכב והותיר החלטת האיסור על כנה.

הערר מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא, אשר דחתה טענות העוררת כי בעלה אשר נהג ברכב לא ידע שהוא נוהג בפסילה ומכאן לא היה כל מקום לאסור השימוש ברכב.

אין חולק כי בעלה של העוררת אשר נתפס על ידי שוטר ביום 28.7.10 נוהג ברכבה של העוררת, נהג כאשר הוא פסול מלנהוג, פסילה שהוצאה על ידי רשות משרד הרישוי.

בעניין זה קיימת עדות השוטר שבדק במסוף ומצא שהנהג פסול מלנהוג וכיום אף קיימת תעודת עובד ציבור בעניין זה.

ב"כ העוררת מיקד טענותיו בכך שלא ניתן ללמוד מהדברים הכתובים בדו"ח השוטר כי נהג הרכב ידע שהוא נוהג בפסילה וניתן לומר כי כל שעולה משם שהוא ידע שרישיונו פקע ואם כך הם פני הדברים לא קם כל בסיס חוקי לאיסור השימוש.

סעיף 57(ב) לפקודת התעבורה קובע כי במקרה שהיה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא ליטול את רישיונו של הרכב ואם ורשאי הוא אף למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב אם היה יסוד להניח כי הוגש כתב אישום כנגד הנהג.

במקרה דכאן, ביום 28.7.10 נמסרה לבעלה של העוררת הזמנה למשפט בגין נהיגה בפסילה ומכאן קמה הסמכות להורות על איסור השימוש ברכב.

המדובר בהחלטה מנהלית של קצין המשטרה במקום ובאספקלריה זו יש לבחון האם מדובר בהחלטה סבירה או האם יש מקום להורות על ביטולה כפי שעותר ב"כ העוררת אשר טוען שבית המשפט קמא טעה משמצא שהוכחה ידיעתו של נהג הרכב על הפסילה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי החלטת בית משפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. כאמור אין חולק שבעלה של העוררת נהג בזמן פסילה, מכאן נותרת השאלה אם ידע על כך.

בעניין זה סעיף 57 לפקודת התעבורה נוקט בלשון יסוד להניח ומכאן שהמדובר בשלב של ראיות לכאורה, המבססות הנחה זו.

בענייננו נראה כי היה לשוטר שהוציא את הודעת איסור השימוש יסוד להניח כי בעלה של העוררת נהג בזמן פסילה, הן בשים לב לבדיקה שערך במסוף והן בשים לב לדברי בעלה של העוררת בפניו כפי שמצוינים בדו"ח המצוי בתיק.

בדו"ח זה נרשם על ידי השוטר כי בעלה של העוררת אמר כי הוא יודע שהוא פסול לנהוג וכי אף על פי שידע שרישיונו אינו בתוקף בחר מטעמיו הוא שפורטו, כדבריו, להחליף את אשתו בנהיגה ולנהוג.

אכן בהמשך אותם דברים נאמר באותו דו"ח כי הנהג אמר אף כי רישיונו פקע אך עדין אין באמור כדי לאיין את המשקל שיש לדברים שנרשמו בתחילה בהם נקט בעלה של העוררת בעצמו בלשון פסול נהיגה.

זאת ועוד, בדין ציין בית משפט קמא כי הן בעלה של העוררת והן העוררת ידעו לכל הפחות כי רישיון הנהיגה שלו פקע ואף לעניין זה יש ליתן משקל לעניין הסיכון שנטלו על עצמם אך העיקר הוא בכך שנראה מכל האמור שהיה יסוד להניח, בשלב האמור ובמידת ההוכחה הנדרשת בשלב הוצאת איסור השימוש, כי בעלה של העוררת ידע על פסילתו כפי שציין במפורש בלשונו הוא.

מכל האמור לעיל הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום ב' אלול תש"ע, 12/08/2010 במעמד הנוכחים.

יעל רז-לוי, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: