אלפקיר(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת גלט) מיום 22.7.13 בתיק מ"ת 24907-07-13, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.לפי כתב אישום מתוקן שהוגש נגד העורר, נגד אחיו של העורר (שייקרא להלן: "זיאד") ונגד חאזם אל עמאירה (להלן: "חאזם") יוחסו לעורר ולנאשמים האחרים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לרכב בצוותא חדא, חבלה במזיד ברכב בצוותא חדא וגניבת רכב בצוותא חדא (לחאזם יוחסו עבירות נוספות של שהיה שלא כדין, התחזות לאדם אחר, הכשלת שוטר ועוד).

3.הקשר המיוחס לעורר ולנאשמים האחרים הוא קשר להתפרץ ולגנוב רכב מסוג ג'י.אם.סי יוקון (להלן: "הרכב").

לפי כתב האישום התפרצו זיאד ואחר ביום 8.5.13 בערך בשעה 00:44 לרכב במקום חנייתו בראשון לציון וגנבו אותו ביחד עם הנגרר שהיה קשור אליו. לאחר שהפרידו את הנגרר מהרכב, הובילו את הרכב לחניון תת קרקעי בקניון גני אביב בלוד (להלן: "החניון").

באותו יום, בשעה 22:20 בערך הגיעו העורר וחאזם לחניון בנסיעה מהירה עם רכב אחר בו נהג חאזם כשהעורר יושב לצידו, ונעצרו מאחורי הרכב.

העורר וחאזם יצאו מרכבם והתקרבו לרכב. חאזם פתח את דלת הנהג ברכב ונכנס לתוכו עם פלג גופו העליון, בעוד העורר מחזיק את דלת הרכב פתוחה. בהמשך, נכנס חאזם לרכב, התיישב בכסא הנהג, בעוד העורר ניגש לחלקו האחורי של הרכב ומסתכל לצדדים.

לאחר מכן נעצרו העורר וחאזם על ידי שוטרים שהיו במארב בקרבת הרכב.

4.יצוין כי בעקבות האירוע שהתרחש בחניון הוגש כתב אישום קודם נגד העורר וחאזם בו יוחסה לעורר עבירה של פריצה בצוותא חדא לרכב, ללא העבירות הנוספות נשוא כתב האישום המתוקן. במסגרת אותו כתב אישום קודם הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים רק נגד חאזם, אך זו נדחתה בהחלטת כב' השופט שטיין מיום 10.6.13 בתיק מ"ת 36324-05-13, בה נקבע כי היותם של העורר וחאזם עובדים של חברת האבטחה והניקיון המספקת, בין היתר, שירותים לחניון בו נמצא הרכב, הגרסה שמסרו, ואי ביצוע ניסיון להניע את הרכב, בכל אלה יש כדי לכרסם כרסום מהותי בראיות התביעה לעניין עבירת ההתפרצות.

5.השינוי שהביא להגשת כתב האישום המתוקן ובקשה למעצר העורר עד תום ההליכים היה גילוי כי דם שנמצא על לוח המחוונים ברכב שייך לזיאד, אחיו של העורר. בעקבות זאת בוצעו מחקרי תקשורת שהעלו קיום שיחות טלפון רבות בין זיאד לבין חאזם בעת ביצוע ההתפרצות לרכב וגניבתו, ושיחות נוספות, לאו דווקא מאותו פרק זמן מדוייק, אך באותו יום וביום שקדם לו, בין העורר לחאזם ובין העורר לזיאד.

5.בהחלטה נשוא הערר נקבע כי הראיות החדשות שופכות אור חדש על חלקם של העורר וחאזם בפרשה, וזאת מהסיבות הבאות:

הובלת הרכב על ידי זיאד דווקא לחניון בו הוא עובד ביחד עם העורר ועם חאזם, נראית כחלק מהמהלך לגניבת הרכב.

מחקרי התקשורת המלמדים על קיום שיחות רבות בין חאזם לבין זיאד, כאמור לעיל, יש בהם כדי לקשור גם את העורר לגניבת הרכב.

דוחות הפעולה של השוטרים המצביעים על כך כי העורר וחאזם הגיעו אל הרכב בנהיגה מהירה, ועל התעסקות שניהם עם הרכב, כפי שמפורט באותם דוחות פעולה.

טענת העורר וחאזם כי התקרבו אל הרכב רק משום שלא נראה להם מוכר, אינה מתקבלת על הדעת, בנסיבות האירוע כפי שהן משתקפות בדוחות הפעולה, ואשר פורטו בהחלטה.

טענת העורר כי הימצאות DNA של זיאד ברכב אין לה השלכה על עניינו שלו, נראית מיתממת.

קיים משקל גם לגבי פרטי ראיות נוספים בתיק החקירה הנוגעים לסתירות בין העורר לזיאד לעניין טיב הקשר ביניהם ועוד.

בכל אלה, יש לדעת בית משפט קמא כדי לבסס פוטנציאל ראייתי להקים סיכויי הרשעה לכך שזיאד והעורר קשרו קשר ביחד עם חאזם לגנוב את הרכב, והיו שותפים לכל מהלך גניבתו, וזאת כנדרש לצורך הרף של "ראיות לכאורה".

6.לאחר קביעה זו לעניין ראיות לכאורה, הוסיף בית המשפט וקבע כי קיימת עילת מעצר גם כשמדובר בעבירת רכוש בודדת. בית המשפט קבע כי הרכב הוא גדול ויקר יחסית, מדגם ייחודי ובעל עגלה נגררת, ונכונות העוררים לגנוב רכב כזה מעידה על תעוזה יוצאת דופן, מה גם שהנאשמים פעלו בדרך מתוחכמת ונחושה לגניבת הרכב, תוך שהם מנצלים את העובדה שהם משמשים כשומרים בחניון, על מנת להופכו לתחנת מסתור לרכב הגנוב, על מנת שיוכלו לעשות לאחר מכן ברכב כרצונם, בניחותא, דבר המלמד על מסוכנותם הרבה לביטחון רכוש הציבור.

מטעמים אלה סבר בית המשפט גם כי לא ניתן לאיין את מסוכנותם אלא במעצרם מאחורי סורג ובריח, והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים.