אלעזר נ' טומי שירותי רכב בע"מ

1.התובע הועסק בנתבעת מחודש 10/09. בחודש 6/13 הודיע על התפטרותו וקיבל את כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בקופת הפיצויים. לאחר מכן, במועד השנוי במחלוקת בין הצדדים, שב לעבוד אצל הנתבעת עד לחודש 11/15. בתביעה זו עותר התובע לקבל מהנתבעת סך של 579,252 ₪ עבור פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה לחודש 11/15, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, שעות נוספות, דמי מחלה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופיצוי בגין תלושים לא תקינים. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בסך 24,069 ₪ בגין נזקים אותם גרם התובע, תשלומים ששילמה לו ביתר, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת וכן החזר כספי הפיצויים הצבורים לזכות התובע בקופה המנוהלת על שמו.

טענות התובע

2.התובע טוען שהועסק כנהג / איש חילוץ אצל הנתבעת מחודש 10/09 ועד למועד סיום העסקתו, ברציפות, בימים א' – ה' משך 12 שעות לפחות מידי יום, בדרך כלל בין השעות 7:00-19:00 וביום שישי, 8 שעות לפחות, בדרך כלל בין השעות 7:00 ועד השעה 15:00. בסעיף 8 בתצהירו הוסיף התובע וטען כי בכל יום בשעה 7:00 נדרש להגיע אל רכבו ולהפעיל מסופון בו היו רשומות הקריאות אותן היה צריך לבצע, ובמהלך היום התווספו קריאות נוספות. במהלך יום העבודה, הוא נדרש לעמוד לרשות הנתבעת ולבצע משימות בהתאם לקריאות והיה לרשות העבודה בכל אותן השעות בין אם היו קריאות ובין אם לאו. אף אם הייתה מסתיימת קריאה, היה עליו להמתין לקריאה הבאה, כאשר בשעה 19:00 שב לביתו (סעיף 10 בתצהיר). לתמיכה בגרסתו צירף תמלול שיחה שנערכה בינו לבין מנהלו מר יוגב שגב (להלן: יוגב) עבודתו התבצעה בעיקר באזור הדרום. בסוף חודש 6/13 ביקש מהנתבעת הלוואה. נציג הנתבעת תומר חזום (להלן- טומי) השיב לו כי אינו יכול לאשר את ההלוואה, אולם הציע לתובע לשחרר את כספי הפיצויים שהצטברו בקופה המנוהלת על שמו. הנתבעת שחררה לזכות התובע סך של 14,613 ₪. בתצהירו טען כי הוכתב לו מכתב התפטרות על ידי מנהלו (סעיף 12 בתצהיר), כשבפועל לא התפטר אלא המשיך בעבודתו כרגיל, אלא שבמשך ששה חודשים, המשיכה הנתבעת לשלם שכרו בסך 7,000 ₪ לחודש, באמצעות העברה בנקאית (נספח ב' בתצהיר) ללא הנפקת תלושי שכר, בשים לב לכך כי הנתבעת המשיכה להעמיד לרשותו את הרכב ולמסור לו הנחיות וקריאות. שכרו היה כולל ועמד על 7,000 ₪ נטו (9,500 ₪ ברוטו) בגין 12 שעות ביום, כאמור. בתלושי שכרו הנתבעת פיצלה שכרו באופן פיקטיבי לרכיבים שונים, שסכומם עמד תמיד על 7,000 ₪ נטו. כך, שכרו כלל רכיב של שכר יסוד חודשי בגובה שכר מינימום, קריאות- שהייתה תוספת קבועה פיקטיבית על סכומים משתנים, כוננות- תוספת פיקטיבית וקבועה על סכומים משתנים, שעות שבת- תוספת פיקטיבית וקבועה בסכומים משתנים כאשר לא עבד בשבתות, למעט מקרים חריגים, שעות נוספות גלובאליות- תוספת פיקטיבית וקבועה בסכומים משתנים ותוספת רכב לינארי- תוספת קבועה ופיקטיבית.

3.בכתב התביעה טען כי ביום 10.11.15, במהלך יום עבודה, הוא לא חש בטוב והודיע לממונה שלו כי הוא נאלץ לצאת מן העבודה. לאחר הודעתו בדבר מצב בריאותו, מסר לו יוגב, בעודו סובל מכאבים כי הוא סיים את העבודה בחברה והוא נדרש להשיב את הרכב בו עשה שימוש לעבודתו. בעקבות מצבו הבריאותי שהה בחופשת במחלה מיום 10.11.15 ועד ליום 30.11.15. לאור הודעת פיטוריו עמד על קבלת תלושי שכר ומכתב פיטורים, אולם הנתבעת לא עשתה כן וניסתה ליצור מצג שווא בדבר התפטרותו (סעיף 23 בכתב התביעה). בתצהירו טען כי בד בבד לשיחה עם יוגב בדבר פיטוריו, היה ויכוח עז ביניהם בדבר אי תשלום שכרו של במועד, דבר שגרם לו נזק רב. כן טען התובע כי מצבו הרפואי נגרם כתוצאה מן הוויכוח האמור (סעיף 25 בתצהירו). הנתבעת היא זו שעמדה על כך כי התובע ישיב את הרכב שהיה ברשותו ובכך ביטאה את פיטוריו על ידה (סעיף 26ה' בתצהירו). בשל הכעס והתסכול בו היה שרוי, אמר ליוגב כי לא ימשיך בעבודתו עד שיופקד שכרו ועל כן טען התובע כי יש לראות בכך לחילופין, לכל היותר בהתפטרות "בעידנא דריתחא" (סעיף 26ו' בתצהירו). ביום 14.11.15 שלחה לו הנתבעת הודעה בדבר רצונה לערוך לו שימוע. נוכח הודעת פיטוריו הופתע לקבל ההודעה, אולם כעבור זמן קצר הנתבעת חזרה בה וטענה כי ההודעה נשלחה בטעות, תוך הצגת מצג שווא כאילו הוא התפטר. למעשה, טען כי הוא פוטר בזמן מחלה ללא עריכת שימוע וללא מתן הודעה מוקדמת על פי דין.

4.בשל האמור טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 58,583 ₪ (9,500 ₪ * 74 חודשים) בניכוי הכספים אותם קיבל בשנת 2013 בסך 14,613 ₪. סך הכל עתר לתשלום 43,970 ₪ בגין פיצויי פיטורים; הודעה מוקדמת בסך 9,500 ₪,; שכר עבודה לחודש 11/15 בסך 3,800 ₪- התובע עבד עד ליום 10.11.15, כאשר באותו היום פוטר לאלתר. כמו כן ובניגוד לדין לא שולם לו שכרו לחודש האמור; בהתאם לצו ההרחבה לפנסיה חובה היה על הנתבעת להפריש לזכות התובע הפרשות לביטוח פנסיוני באופן רציף. בחודשים 6/13 ועד לחודש 1/15 הנתבעת הפרה את חובתה לביצוע הפרשות פנסיוניות. לפיכך עתר לתשלום הפרשי הפרשות לפנסה ולפיצויים בסך 21,660 ₪ בגין 19 החודשים האמורים (9,500 ₪ * 12%* 19 חודשים); פדיון חופשה שנתית- התובע לא ניצל את ימי החופשה כפי המופיע בתלושי שכרו ואלו קוזזו באופן מלאכותי ועל דעת הנתבעת בלבד. על כן עתר לפדיון חופשה שנתית בסך 20,520 ₪ (54 ימים * 380 ₪); דמי הבראה- בגין השנתיים האחרונות להעסקתו, היה זכאי ל-14 ימי הבראה. בפועל שולמו לו 5 ימי הבראה. ועל כן, זכאי התובע להפרשי דמי הבראה בסך של 3,402 ₪ (378 ₪ * 9 ימים); שעות נוספות- חרף העובדה כי בכל יום הועסק 4 שעות נוספות, לא שולמו לו תמורה בגינן. שכרו שולם אך בגין השעות הרגילות אותן ביצע. לפיכך עתר התובע לשכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 448,800 ₪ (2 שעות* 51 ₪ * 125%* 5 ימים* 320 שבועות+ 2 שעות * 51 ₪ * 150% * 5 ימים* 320 שבועות). לחילופין, עתר לתשלום 326,400 ₪ בהתאם למסגרת של 15 שעות שבועיות או 60 שעות חודשיות כקבוע בחוק הגנת השכר; דמי מחלה- בחודש 11/15 שהה ב-17 ימי מחלה (מיום 10.11.15 ועד ליום 30.11.15) (נספח ז' בתצהירו), אולם הנתבעת פיטרה אותו בזמן מחלה. על כן זכאי לתשלום דמי מחלה בסך 5,700 ₪; בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבודתו בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב- 2002 עתר התובע לפיצוי בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין תלושים לא תקינים- 15,000 ₪ וזאת מאחר שהנתבעת העסיקה אותו משך 6 חודשים ללא תלושים. כמו כן תלושי השכר כללו רכיבים פיקטיביים.

טענות הנתבעת

5.הנתבעת טענה שמדובר בכתב תביעה מופרך ומנופח. בתקופת העסקתו הנתבעת עסקה רק בשירותי חירום וחילוץ רכבים (ולא גרירה). התובע הועסק בנתבעת כמכונאי/ חשמלאי ומתן שירותי דרך, בשתי תקופות נפרדות. האחת, מיום 29.10.09 ועד ליום 30.6.13, מועד בו התפטר וקיבל פיצויי פיטורים כדין בהתאם למכתב אותו הגיש התובע (נספחים 1+2 בכתב ההגנה). השנייה, מיום 1.1.14 ועד ליום 10.11.15- עת זנח את העבודה מבלי לתת הודעה מוקדמת והסב לה נזקים. בין שתי התקופות, הועסק התובע אצל קבלני משנה, כאשר הנתבעת העבירה לתובע שכרו, על מנת לסייע לחברה שהעסיקה אותו שנקלעה למצב של חדלות פירעון (סעיף 85 בתצהיר טומי). התובע שב לעבודתו בנתבעת לאחר שמעסיקתו הקודמת הייתה במצב של חדלות פירעון כאמור והוא פנה אל הנתבעת בבקשה לקבלו חזרה. הנתבעת קיבלה אותו חזרה תוך שהתובע מבין כי מדובר בתקופה חדשה. נסיבות סיום העסקתו של התובע בתקופה השנייה, לא מזכה אותו בפיצויי פיטורים שכן התפטר. כך, ובשל שהותו של מנהל הנתבעת בחו"ל, הועבר אל התובע שכרו ביום 10.11.15. התובע סבר בטעות כי על פי הדין הוא זכאי לקבלת שכרו בתחילת חודש ועל כן, הודיע לממונה עליו כי לא ימשיך לעבוד. לטענת הנתבעת, שכר עובדיה משולם עד התשעה בכל חודש (סעיפים 8-12 בתצהיר טומי). כל ניסיונות הנתבעת להסביר לתובע כי שכרו כבר הועבר אל חשבונו, לא צלחו. התובע עמד על סירובו להמשיך ולעבוד תוך שהוא מנבל את פיו ומקלל את אחראית השכר, אמו של טומי (עדותו של התובע בעמ' 3, שורות 28-29). התובע התכוון שלא להמשיך בעבודה ועל כך תעיד העובדה לפיה התובע סירב לבצע קריאות שהועברו אליו באותו היום לביצוע על ידו. התובע הסב נזק רב הן בכך שלא ביצע את הקריאות, כאשר הוא יודע שהוא הגורם היחיד באזור דרום המקבל קריאות (עמ' 6, שורות 1-2), והן בכך שסירב להשיב לנתבעת את הרכב שהועמד לרשות התובע לטובת העבודה. אותו היום, 10.11.15, התנהלה התכתבות בין התובע לבין טומי, בה ביקש טומי מהתובע את הרכב וזאת לאור החלטת התובע להפסיק לעבוד. במענה לדברים האמורים, התלונן התובע על אי תשלום שכרו במועד וכן על אי העלאת שכרו, תוך שהוא מציג בפני טומי את כוונתו להגיש תביעה נגדו ונגד הנתבעת (נספח 3 בכתב ההגנה). בשל האמור טענה הנתבעת כי התפטרותו היא בנסיבות האמורות ולא בגלל מחלה לכאורה (סעיף 33 בכתב ההגנה). אם בכך לא די הרי שהתובע החביא את רכב החברה שניתן לו לצרכי העבודה, בחורשה סמוכה לביתו לאחר שניתק את מערכת האיתור והבקרה ברכב. הנתבעת נאלצה לשלוח פעמיים גרר לביתו של התובע על חשבונה בסך של 2,250 ₪, אולם התובע קילל את נהג הגרר וסירב למסור את הרכב ובשל האמור הסב התובע נזקים לנתבעת. (נספחים 4+ 5 בכתב ההגנה). לתמיכה בטענותיה צירפה הנתבעת העתק מתמלול שיחה שהתקיימו בינה לבין הנתבעת (נספחים 1א' -1ג' בתצהיר של טומי) וכן העתק מתכתבות שהתקיימה בין השניים (נספח 2 בתצהיר של טומי).

6.בנוגע לתנאי העסקה , טענה הנתבעת כי ביום 25.10.09, חתם התובע על חוזה עבודה אישי (נספח 7 בכתב ההגנה). התובע הועסק במשרה מלאה (סעיף 46 בכתב ההגנה). בתחילת העסקתו סוכם על שכר יסוד וכן תוספת של שעות נוספות גלובאליות, שעות שבת- בגין כוננות ביום שבת וביצוע בפועל, ככל ונדרש, פרמיה בגין מכירת מוצרים וקריאות לפי כמות משתנה מעת לעת, אותה העריכה הנתבעת (סעיף 49 בכתב ההגנה). הרכיבים האמורים באו לידי ביטוי בתלושי שכרו ובאופן נפרד. לתובע שולם שכר בגין כוננות, שעות בהן התובע לא נדרש לבצע עבודה ואף לא לשהות בחצרי הנתבעת ולמעשה, היה חופשי לעשות כרצונו, אף על פי שלא הייתה חייבת לשלם לו בגין אותן שעות כוננות. התובע נדרש לזמינות של 12 שעות אולם היו לו בממוצע 4-5 קריאות בכל יום, כאשר זמן ההגעה לקריאה יכול היה להיות שעתיים ובימי ראשון וחגים- עד שלוש שעות (סעיף 91 בתצהיר טומי). להוכחת טענותיה צירפה הנתבעת דו"ח קריאות (נספח 15 בתצהיר טומי) עוד טענה הנתבעת כי היא שמרה על זכויותיו של התובע ופעלה להפריש לו לפנסיה אף בגין מרכיבי שכרו האחרים (קריאות, מכירת מוצרים ומענקים). היינו, זכויותיו לא נפגעו מחלוקת שכרו לרכיבים אמתיים (סעיף 51 בכתב ההגנה). אך בגין רכיב הכוננות ושעות נוספות גלובאליות לא הופרשו הפרשות סוציאליות מאחר שמדובר ברכיבים מותנים אמתיים. על כן, התובע קיבל שכר מיטיב, אילו היה מקבל שכרו על בסיס קריאות בלבד. שכרו לא השתנה ולא היה קבוע כפי שטען (סעיף 12 בתצהירו של טומי). עוד טענה הנתבעת כי שעות העבודה של התובע השתנו בהתאם לצרכי העבודה