אלמונית נ' מכון התקנים הישראלי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' אורנה רזניק ומר יעקב אורנשטיין; סע"ש 26873-11-19). במסגרת פסק הדין נדחתה טענת המערערת כי היא "אדם עם מוגבלות" כהגדרתו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק או חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות), ונקבע כי דחיית מועמדותה למשרה אצל המשיב אינה מהווה אפליה המנוגדת להוראות החוק.

    

   הרקע העובדתי

2. המערערת XXX XXX[אישה בשנות החמישים לחייה]. בחודש פברואר 2003, בדרכה מהעבודה לביתה, XXX XXX [עברה אירוע טראומטי]. כתוצאה מכך סבלה המערערת מתסמונת פוסט טראומטית שבאה לידי ביטוי בתסמינים נפשיים שונים לאורך השנים ובכלל זה תסמיני חרדה, דיכאון, חוסר תפקוד חברתי וקשיי ריכוז. האירוע הוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולמערערת נקבעה נכות יציבה בשיעור 27% (שיעור שהוגדל לאחר המועדים הרלוונטיים לתביעה).

    

3. לאחר תקופת התאוששות ושיקום (לרבות קורסים שעברה באמצעות המוסד לביטוח לאומי) חזרה המערערת לשוק העבודה, ובכלל זה XXX XXX [עבדה במספר מקומות עבודה]. בתצהירה פירטה המערערת כי במשך השנים הייתה במעקב של מערכת בריאות הנפש וכן במעקב תרופתי, כאשר "במשך השנים היו תקופות טובות יותר ופחות, אך המוגבלות ליוותה אותי לאורך כל השנים... למוגבלות לא הייתה השפעה על העבודה במקומות העבודה בהם עבדתי אך הייתה לכך השפעה על חיי האישיים, ובין היתר, היכולת להתמודד עם משברים אישיים, קיומם של חרדות ופחדים שהקשו עליי וכן הימנעות מדברים מסוימים כגון טיסה, שיט או ביצוע טיפולי שיניים...".

    

4. בתחילת חודש אפריל 2019 הופנתה המערערת על ידי שירות התעסוקה לעבודה אצל המשיב, לתפקיד נציגת שירות במחלקה הטכנית. המשיב הוא תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח חוק התקנים, התשי"ג-1953, ופעילותו מעוגנת בתקנון מכון התקנים הישראלי, התשס"ג-2002.

    

5. המערערת הגיעה לראיון עבודה ביום 3.4.19, והתפקיד הספציפי אליו התמיינה הוא נציגת שירות במרכז השירות ליבואנים (להלן: התפקיד או המשרה). בשלב ראשון התבקשה המערערת למלא טופס "שאלון אישי למועמד". כחלק מהשאלון מופיע סעיף שעניינו "גיוון תעסוקתי", וזו לשונו: