אלמוג ב. ז. בניה והשקעות בע"מ ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי ואח'

החלטה

1.בקשה לביטול החלטתי מיום 4/6/12 בגדרה נדחתה העתירה על הסף מחוסר מעש.

2.ביום 14/5/12 הגישו העותרות עתירה בה עתרו לחייב את המשיבים לאפשר לעותרת 1 להסב מחצית מהזכויות שרכשה על פי חוזה שנכרת בינה למשיבים, לעותרת מס' 2.

מהבקשה מתברר כי המשיבים פרסמו מכרז, מס' ח/2010/343 להחכרת מגרש לבניית 94 יחידות דיור. העותרת זכתה במכרז ובעקבות זאת חתמה על חוזה בניה (נספח ג' לעתירה) וחוזה פיתוח (נספח ד' לעתירה).

ביום 5/12/11 פנתה העותרת 1 למשיבים וביקשה לאשר לה את העברת מחצית מהזכויות שרכשה במגרש על פי החוזים האמורים, לעותרת מס' 2 (נספח ה' לעתירה), בקשתה של העותרת נדחתה בין היתר מהטעם כי "הבקשה עומדת בניגוד לתנאי המכרז".

3.בעתירתה בתיק זה מבקשת העותרת לכוף על המשיבים לאשר את העברת הזכות מהעותרת 1 לעותרת 2. בעתירה נטען כי על פי תנאי חוזה הבניה (סעיף 26) וחוזה הפיתוח (סעיף 11) אין כל מניעה לאשר את העברת הזכויות. בסעיף 21 לעתירה טוענת העותרת כי " החלטת המשיב 1 שלא להתיר להן להסב את הזכויות כאמור הינה החלטה העומדת בניגוד להוראות החוזה ונספחי החוזה [...]".

העותרות מוסיפות וטוענות כי המחלוקת בין הצדדים נטושה על פרשנות הוראות החוזים והוראות תנאי המכרז (סעיף 34-32 לעתירה).

4.בהחלטתי מיום 15/5/12 הוריתי לעותרות להבהיר מדוע בית משפט זה, היושב כבית משפט לעניינים מינהלים, מוסמך לדון בעתירה. לעותרות ניתנה אפשרות ליתן הסברים תוך 10 ימים. משחלף המועד לקבלת עמדת העותרת ניתנה ביום 4/6/12 החלטה בדבר מחיקת העתירה מחוסר מעש.

5.ביום 5/6/10 הגישו העותרות בקשה לביטול החלטת המחיקה וטענו כי קיבלו את ההחלטה מיום 15/5/12, רק ביום 4/6/12.

בהחלטתי מאותו יום הוריתי לעותרות לפרט גם את טענותיהן בעניין הסמכות וזו הוגשה הבוקר.

דיון

6.מעיון בתיק בית המשפט עולה כי כבר ביום 15/5/12 נשלחה החלטת בית המשפט בפקס לבא כוח העותרות ושוב נשלחה דרך מערכת נט המשפט ביום 4/6/12. איני יודע מה גרם לתקלה והאם נכונה הטענה כי ההחלטה שנשלחה בפקס לבאי כוח העותרים לא הגיע לידיהם. אילו ההכרעה הייתה מתבססת רק על סוגיית ההמצאה של ההחלטה, הייתי מוכן לקבל את הצהרת באי כוח העותרת כי לא קיבלו את ההחלטה ולבטלה. עם זאת, מאחר ואיני סבור כי לבית משפט זה סמכות לדון בעתירה אין מקום לביטול החלטת המחיקה .

7.סעיף 5(ו) לחוק בתי משפט לעניינים מינהלים, תשס"א-2000 מסמיך את בית המשפט לדון "בעתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה [...]". עולה כי המבקש להביא את עניינו בפני בית משפט זה להצביע על התקיימותם של שני תנאים; האחד- מיהותו של המשיב; והשני- היותה של העתירה בעניין המנוי בתוספת הראשונה (ראה עע"מ 7151/05 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ פ"ד נט(6) 433, 441 (2005)).

8.אין חולק כי התנאי הראשון התקיים שכן העתירה מופנית כנגד רשות מרשויות המדינה וכנגד המינהל שהינו גוף ציבורי. הקושי נעוץ בשאלת התקיימותו של התנאי השני.

החלטת המשיב שלא להתיר את הסבת הזכות על פי החוזים מהעותרת 1 לעותרת 2 הינה פעולה אזרחית של הרשויות שעילתה בתנאי החוזים שנכרתו בין הצדדים. גם העותרות טוענות כי המחלוקת נעוצה בפרשנות ההסכמים.

9.המחלוקות לעניין פרשנות החוזים והעתירה לאכיפת ההסכמים מצויות במישור הדין האזרחי ובעניין זה אין כל הבדל בין הסכם עם רשות ציבורית לבין הסכם עם גוף הפרטי (ראה בג"צ 348/78 דוד ינאי נ' עיריית חיפה פ"ד לג(1) 47, 51 (1978); עע"מ 7832/02 כפר הנוער דרך תקוה נ' משרד הרווחה (ניתן ביום 19/10/09); עת"מ 3908-01-12 קן התור הנדסה ובניין בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון (ניתן ביום 15/2/12)).

10.אציין כי בין העותרים 1 למשיבים נחתמו חוזים והשלב הטרום חוזי, הנשלט על ידי דיני המכרזים ,הסתיים. הסעד המבוקש אינו נוגע לשלב הטרום חוזי אלא לשלב החוזי.

בנסיבות אלו אין לבית משפט זה סמכות לדון בעתירה.

10.על כן הנני דוחה את הבקשה. החלטת המחיקה תישאר בעינה.

ניתנה היום, כ"ג סיון תשע"ב, 13 יוני 2012, בהעדר הצדדים.