אליהו נ' רשות הפתוח

פסק דין

ביום 24.7.1994 הגישה הנתבעת כנגד התובע תביעה לפינוי ולסילוק יד מגוש 4445 חלקה 26/1. ביום 4.4.1995 הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו יפנה התובע את המקרקעין הנ"ל, וניתנה ארכה של 12 חודשים לביצוע הפינוי. ביום 4.4.1995 נתן בית המשפט תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה. בתביעה זו תובע התובע לבטל את הסכם הפשרה.

כללי:

המקרקעין:

1.המקרקעין הם חלקת קרקע הידועה כגוש 4445 חלקה 26. חלקה זו מחולקת לשני חלקים, חלקה 26/1 וחלקה 26/2.

זכויות הצדדים במקרקעין:

2.ביום 5.7.1964 נחתם חוזה מכר בין רשות הפיתוח לבין ויסמן חיים ושניאור לפיו מכרה רשות הפיתוח לה"ה ויסמן את חלקה 26/2 בגוש 4445 ששיטחה 212 מ"ר (להלן-"הממכר"). על שטח זה היה בנוי מבנה, ומטרת המכר הייתה למגורים. בתנאים המיוחדים של החוזה נרשם כי :

"ידוע לי כי גודל החלקה וגבולותיה יקבע בעתיד בגלל אי בירור מקום כביש בילו."

3.לימים ה"ה ויסמן הלכו לעולמם, ויורשיהם מכרו את הממכר לתובע. החוזה בין יורשי ויסמן לבין התובע נחתם ביום 31.12.1987 והממכר הוגדר ב"הואיל" הראשון בחוזה זה כדלקמן:

"... קרקע בשטח 212 מ"ר לערך ומבנה הכולל דירה הנמצאת ברמלה רח' ק"ז 1, גוש 4445 חלקה 26/2, דירה המכילה 3 חדרים, מטבח ושירותים..."

התובע הגיש השגה לשלטונות מס שבח וטען כי הדירה אינה ראויה למגורים. טענה זו אינה משנה מאומה לגבי שטח הקרקע שנמכר לתובע ודירת המגורים שהייתה בנויה עליו. מצב דירת המגורים עובר לרכישת חלקת הקרקע אינו מעניינה של תביעה זו.

4.את התוספת בתנאים המיוחדים בחוזה מיום 5.7.1964 בדבר גודל החלקה וגבולותיה הסבירו יורשי ויסמן והתובעבחוזה מיום 31.12.1987. משמע מתיאור הממכר בחוזה המכר בין יורשי ויסמן והתובע כי הדבר היחיד שלא היה ברור בחוזה המכר בין רשות הפיתוח לבין ויסמן היו גבולות המגרש בן 212 מ"ר שמכרה רשות הפיתוח לה"ה ויסמן, שכן בעת שחתמו ה"ה ויסמן עם המינהל על חוזה המכר לא היה ברור מיקומו של כביש בילו.

5.היוצא מכל האמור הוא שהתובע קנה אך ורק את אשר קנו ה"ה ויסמן מאת רשות הפיתוח, דהיינו קרקע בשטח 212 מ"ר ועליו דירת מגורים.

6.התובע הגיש את מפת המדידה של המודד זאב שקד בה נרשם כי שטח המגרש בו מחזיק התובע הוא בשטח 698 מ"ר. התובע לא מביא כל מידע כיצד השטח של 212 מ"ר שרכש ועליו הבית צמח לשטח של 698 מ"ר.

זכויות הנתבעת במקרקעין:

7.הנתבעת המציאה את תיק הנכס של גוש 4445 חלקה 26, ונתוני הזכויות של הנתבעת בחלקה 26 מבוססים על תיק הנכס. ב-עת"מ (חי) 1398/03 חסקל חיים ואח' נ. מדינת ישראל ו-חב' עמידר (פורסם בנבו) דן ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כב' השופטת וסרקרוג) גם במסמכים המצויים בתיקי חב' עמידר, וקבע את ערכם הראייתי. בסע' 11 לפס"ד נאמר כדלקמן:

"הדירות הציבוריות מנוהלות מטען משב"ש גם על ידי חב' עמידר. חברות אלה עומדות בקשר ישיר עם הדיירים, ומתעדכנות בזהות הדיירים המתגוררים בדירות הציבוריות, בין היתר כדי לחזור ולבדוק אם אותם דיירים עונים על התנאים והכללים הנדרשים לצורך הכרה במעמדן ככזה."

בסעיף 16 לפסה"ד כתבה כב' השופטת וסרקרוג כדלקמן:

"כאשר ישנה מחלוקת עובדתית יש לברר אותה עד תומה וראוי לעשות כן בבית משפט בו מתנהלת התביעה הרגילה ולא על דרך של העתירה, במיוחד כאשר התיק היה קבוע להוכחות בבית משפט השלום.

מכל מקום, התצהירים אינם אלא ראיה בין כלל הראיות, ומשקלם, בנסיבות העניין, אינו מכריע ואולי אף אפסי, במיוחד בהשוואה בין מסמכים שנערכו על דרך של העבודה השגרתית (דוחות – "ביקור בית מתוכנן וכן "ביקור מעגל" – בדיקת מכלול" של חב' עמידר). בנסיבות אלה, העובדה שחב' עמידר נמנעה מלחקור את המצהירים, אין בה כדי לסייע לעותרים."