אלוש נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 29.4.13.

2.הוועדה התכנסה על מנת לדון בתביעת המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956, ולקבוע אם חלה החמרה במצבו של המערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 11.6.09, במהלכה נפגע בצוואר וביד ימין.

הוועדה קבעה בהחלטתה כי אין החמרה במצבו של המערער.

מכאן הערעור לבית הדין.

3.טענות המערער:

א.הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים ומחוות-דעת שהונחו בפניה, ולא נתנה להם את המשקל הראוי.

ב.הוועדה דחתה ללא הצדקה את הקשר בין תסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל המערער להחמרה בפגיעה שהוכרה בצוואר.

ג.הוועדה התעלמה מחוות-דעתו של ד"ר טיטיון שקבע כי המערער סובל מנכות צמיתה בשל תמוסנת התעלה הקרפלית.

ד.הוועדה התעלמה ממצאי הדמייה המצביעים על פגיעה צווארית המזכה בנכות.

4.מנגד, טען המשיב, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כי הוועדה בחנה את תלונות המערער באש למגבלות בצוואר וביד, וקבעה באופן מנומק כי תסמונת התעלה הקרפלית אינה תולדה של הפגיעה שהוכרה וכי אין החמרה במצבו של המערער, תוך התייחסות למסמכים הרפואיים.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.על-פי הוראות סעיף 123 לחוק הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

6.אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי את טענות המערער, מצאתי, כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

7.באשר לתסמונת התעלה הקרפלית – הוועדה ציינה (סעיף 21 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.13) כי עיינה במכתבו של ד"ר בקל מיום 22.4.12 המציין כי יתכן כי הפגיעה שהוכרה הביאה לתסמונת זו, אם כי מציין במסמך אחר כי תסמונת זו נגרמת מסיבה לא ידועה עקב לחץ על העצב המדיאלי ויתכן שנגרמה בשל טראומה. לאחר שערכה בדיקה של תנועות הצואר והכח בגפיים העליונות, עצרה הוועדה את הדיון כדי לעיין בממצאי בדיקת EMG עדכני של הפלקסוס הצווארי כולל בדיקת שרירים וכן בכרטיסים רפואיים אורטופדיים וכלליים.

בישיבתה המסכמת מיום 29.4.13 קבעה הוועדה כי עיינה בממצאי בדיקת EMG של עצבי הגפיים העליונות שהצביעה על CTS, יותר מימין והעלתה חשד להפרעה נוירופטית סביב מרפק שמאלי. עוד ציינה הוועדה כי ממצאי בדיקה שוללים רדיקלופטיה, ומצביעים על הפרעה מקומית דיסטלית.

8.משקבעה הוועדה, כי על-פי ממצאי הבדיקה שהונחה בפניה כי הפגיעה בעצב נובעת מהפרעה מקומית וכי אינה נובעת מאותה רדיקלופטיה צווארית – הרי שיש בכך מענה רפואי-מקצועי לשאלה האם תסמונת זו מקורה בפגיעה הצווארית שהוכרה.

יחד עם זאת, הפגיעה שהוכרה לא היתה צווארית בלבד אלא גם במרפק וביד ימין.

מכאן שהיה על הוועדה לבחון אם ייתכן שתסמונת זו, הגם שעל-פי ממצאי בדיקת ה-EMG מקורה ב"הפרעה מקומית דיסטלית" נובעת מהפגיעה שהוכרה במרפק וביד ימין, גם אם אין מדובר בפגיעה שמקורה ברדיקלופטיה צווארית.

9.לא מצאתי ממש ביתר נימוקי הערעור. כך, בין השאר, מצאתי, כי הוועדה התייחסה למסמכים המהותיים שהונחו בפניה, וכן בחנה את הנכות בצוואר. שאלת המשקל שיש לייחס לאיזה מהבדיקות והמסמכים נתונה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה.