אלומים ( 2007) ש.א בע"מ נ' יחניוק ובניו חברה לעבודות עפר וכבישים בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה להטלת עיקול זמני על נכסיהם של הנתבעים בסך של 3,571,685 ₪, וזאת להבטחת תביעה שעניינה התקשרות בין קבלן לקבלן משנה במסגרת פרוייקט בניה באשדוד.

2.התובעת (להלן: "אלומים") והנתבעת 1 (להלן: "יחניוק") הן חברות העוסקות בתחום הבניה. הנתבעים 2 ו- 3 הם מנהליה של יחניוק.

3.יחניוק התקשרה בחוזה עם התעשיה האוירית (להלן: "המזמין") לפיו התחייבה בתור קבלן ראשי להקים שני מבנים עבור המזמין. במסגרת זו, התקשרה יחניוק בחוזה עם אלומים, לפיו התחייבה אלומים לשמש כקבלן משנה של יחניוק לצורך ביצוע עבודות גמר.

4.היחסים בין אלומים ליחניוק עלו על שרטון. אלומים טענה כי יחניוק חייבת לה כספים בגין עבודות שביצעה, אותם היא מסרבת לשלם לה. בעקבות כך הגישה אלומים ביום 2.3.2009 תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד יחניוק, ואף הטילה עיקולים זמניים על נכסי יחניוק (להלן: "התביעה הראשונה").

5.בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט, ולבקשתם המשותפת, נדחתה התביעה הראשונה ביום 20.4.2009.

6.אלומים טוענת כיום כי העיקול במסגרת התביעה הראשונה בוטל רק בעקבות תחנוניו של מנהל יחניוק, ולאחר שהושג ביום 11.3.2009 סיכום בין הצדדים ולפיו יחניוק תסדיר את חובה כלפי אלומים. דא עקא, יחניוק הפרה את התחייבותה על פי הסיכום האמור, שכן לא שולם לה כל מה שסוכם במסגרתו, כמו גם במסגרת כתב הסכמות שנחתם ביום 7.4.2009. יחניוק גם לא שילמה לאלומים את המגיע לה עבור חשבונות חלקיים שנשלחו אליה בעבר.

7.אלומים מוסיפה וטוענת כי ליחניוק אין כל יכולת כלכלית לשלם את סכום התביעה נגדה, ולכן יש מקום להטלת העיקולים על נכסיה.

8.מנגד, בתשובה לבקשה, טוענים הנתבעים כי מדובר בבקשה מופרכת, שלא נועדה אלא לגרום להם נזק ולשמש מנוף לחץ לשם הוצאת כספים שאינם מגיעים לאלומים. לדידם של הנתבעים, אלומים נטשה את העבודות עוד בחודש דצמבר 2009, לאחר ביצוע כושל של העבודות. לטענתם, אין בידי אלומים ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה, אין ראיות מהימנות לקיומה של הכבדה משום שמצבה הפיננסי של יחניוק הוא בכי טוב, ומאזן הנוחות נוטה לטובתה של יחניוק, שכן הנזק שייגרם לה מחמת הטלתו של עיקול על נכסיה, חמור וכבד יותר מהנזק שייגרם לאלומים אם לא יוטל עיקול כזה.

9.הבקשה להטלת עיקולים נקבעה לדיון במעמד הצדדים. המצהירים נחקרו ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב, לא לפני שניתן לאלומים פטור מתשלום אגרת משפט, לאחר שהתברר כי אין ביכולתה לשלם את האגרה. להשלמת התמונה יצויין כי במהלך הדיון הודיעה אלומים על הפחתת סכומים שונים מכתב התביעה, שבגינם לא ניתן לה פטור מאגרה, ולפיכך, סכום התביעה נכון להיום נמוך מזה שנתבע מלכתחילה.

10.לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להטלת עיקולים זמניים להדחות, באשר לא שוכנעתי בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חוב כספי המגיע לאלומים מאת יחניוק, והכל כמפורט להלן.

11.אכן, לשני הצדדים טענות כבדות משקל איש נגד רעהו, אך הלכה למעשה, מדובר במערכת מאוד מורכבת ומסובכת של התחשבנות הדדית, בנוגע לחשבונות שהציגה אלומים, ואשר לטענתה היה מקום לשלמם, כאשר מנגד טוענת יחניוק כי מדובר בחשבונות לא מאושרים, אשר חלקם אף נופחו באופן מלאכותי בסכום של כ- 433,000 ש"ח. כך למשל, בין שלל המחלוקות, בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית בשאלת השווי המצטבר של העבודות שביצעה אלומים והסכומים שיש להפחית ממנו, כאשר לטענתה של יחניוק, לא רק שאין היא חייבת דבר לאלומים, אלא שלמעשה אלומים היא שחייבת לה סך של 214,637 ₪. מחלוקת נוספת היא בשאלה האם אלומים נטשה את העבודות או שגורשה מן האתר. לענין זה הוצגה בפניי קלטת וידאו שלשיטתה של אלומים, מוכיחה את גרושה מן האתר, אך לא ניתן להסיק מסקנות של ממש מקלטת זו, שמתעדת באופן בלתי ברור קטע קצר ביותר מתוך מסכת של סכסוך ממושך. יחניוק גם טוענת כי היא זכאית לקזז מכל תשלום המגיע לאלומים סכום של 929,775 ₪ אותו שילמה לקבלנים ולספקים בגין עבודות שיחניוק היתה צריכה לבצע אך לא ביצעה.

במחלוקות אלה לא ניתן להכריע ולו גם באופן לכאורי בלא שמיעת ראיות במסגרת התיק העיקרי, ועל כן די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, שכן הכלל הוא שכאשר ניטע אצל בית המשפט ספק בצדקת התביעה, אין מקום להטלת צווי עיקול:

"אך לעומת זאת אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין, ובמקרה זה יבטלו בית-המשפט או הרשם את צו העיקול."

רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (1997) פ"ד נא(3) 789.

ברע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ (1998) (פורסם בנבו), נפסק כי:

"עיקול זמני אינו ניתן "על דרך השגרה" ... עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית-המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובמספרן. "

ודוק: דברים אלה נאמרו עוד לפני תיקון התשס"א של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, והם מקבלים כיום ביטוי מפורש בהוראת תקנה 362(א), המתנה את מתן צו העיקול בכך שבית המשפט שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התביעה.

12.זאת ועוד, נצביע על העובדה שישנו מעשה בית דין לגבי חלק משמעותי מסכום התביעה, לנוכח דחייתה בהסכמה של התביעה הראשונה, שעניינה התחשבנות מיום תחילת הפרוייקט ועד חודש פברואר 2009. מכאן שאלומים לא תוכל לכאורה לתבוע כספים בגין חשבונות שתבעה במסגרת התביעה הראשונה; כמו כן, בכתב ההסכמה שנחתם ביום 7.4.2009 טענה אלומים לחוב נמוך יותר בסכום כולל של 1,328,102 ₪ ביחס לגובה החוב הנטען על ידה כיום; בנוסף, פועלת לחובתה של אלומים העובדה שביום 6.10.2009 היא חתמה על מסמך בו הודתה כי לא מגיע לה תשלום בגין חשבון יולי 2009, ולפנים משורת הדין היא מבקשת מקדמה בסך 100,000 ₪. בצדק טוענת יחניוק כי חתימה על מסמך כזה אינה מתיישבת עם הגשת תביעה כעבור חודשיים בלבד, לתשלום חוב נטען בסכום עתק של 3,571,685 ₪.