אלגזר יוסף ואח' נ' מכוניות ליהיא סיני יעקב ואח'

פסק דין (נתבע 1)

1.הדיון בתיק זה נקבע לשמיעת הראיות ליום 12.5.10. הנתבע 1 (להלן:- "הנתבע") לא התייצב לדיון ואף לא נתן הבהרה לאי התייצבותו בהתאם לבקשת בית המשפט.

לאור האמור, זכאים התובעים למתן פסק דין, כפי שהוכח על ידם.

2.תביעתם של התובעים נוגעת להפרש שבין שווי הרכב שנמכר להם על ידי הנתבע ובין שוויו על פי המצגים שהציג להם הנתבע. לטענת התובעים, לא סיפר להם הנתבע, כי מדובר ברכב שהינו בבעלות קיבוץ וכן נערך שינוי במד המרחק של הרכב, כך שלמרות שבטיפול האחרון של הרכב במוסך עמד המרחק שגמא הרכב על 330,000 ק"מ, הרי שבעת המכירה עמד מד המרחק על 170,000 ק"מ בלבד.

לטענת התובעים, בשל האמור, עומד ההפרש בין שוויו האמיתי של הרכב ובין שוויו כפי שנמכר להם על הפער של 35% משווי הרכב. עוד טענו התובעים בכתב תביעתם לפיצוי בגין עוגמת נפש ועלות תיקונים שנעשו ברכב מייד בסמוך לאחר מכירתו.

3.התובעים תמכו תביעתם בתצהיר, שבו צויין מחיר הרכב במועד רכישתו, ומד המרחק באותו מועד, כן צויין, כי במועד הרכישה לא נאמר לתובעים כי מדובר ברכב שבעברו הינו רכב קיבוץ.

4.בישיבת יום 13.1.10, אפשרתי לתובעים לצרף תצהירים נוספים בתמיכה לטענותיהם, התובעים לא עשו כן. כמו כן, לא התייצבו התובעים אף הם לישיבת ההוכחות שנקבעה.

לאור האמור, זכאים התובעים לפסק דין על פי מה שהוכח על ידם, כאשר בפני בית המשפט מצוי תצהיר התובעים וכן צורף לכתב התביעה זכרון הדברים שנערך בין הצדדים.

5.כפי שציינתי כבר בפרוטוקול ישיבת יום 12.5.10, אין בתצהיר התובעים להוכיח תביעתם של התובעים במלואה.

התובעים טוענים להפרש בין מחיר הרכב עקב הקילומטרז' הגבוה ובין מחירו על פי הקילומטרז' המצויין על גבי מד המרחק. התובעים לא תמכו תביעתם בחוות דעת שמאי ואף לא צרפו מחירון, ממנו ניתן ללמוד על הנוהג הקיים בנוגע לשיעורי ההפחתה הן בנוגע למרחק שגמא הרכב והן בנוגע לבעלויות קודמות.

כמו כן, טענו התובעים בתביעתם לעוגמת נפש, אין כל התייחסות לעניין בתצהיר התובעים.

עוד אין התייחסות בתצהיר התובעים לעניין התיקונים שבוצעו ברכב. על פי זכרון הדברים שנערך בין הצדדים, בדקו התובעים את הרכב ומצאו אותו מתאים לצרכיהם. לא ברור לפיכך, מדוע זכאים התובעים לשיפוי בגין התיקונים, מה גם שעל פי החשבונית שצורפה, מדובר בטיפול שוטף ברכב.

6.על פניו, ניתן לומר, כי התובעים לא הוכיחו תביעם ויש מקום לדחותה.

למרות האמור, ובפרט נוכח העובדה שהנתבע לא התייצב לדיון שנקבע ובשים לב לכך שאין בפי הנתבע כל הסבר לשינוי במד המרחק, הינני סבורה, כי אין מקום לפטור את הנתבע כליל, יש מקום ליתן לתובעים פיצוי ולו על דרך האומדנה.

7.בהעדר אינדיקציה לשיעור הנזק, מצאתי מקום להעמיד הפיצוי על שיעור הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם שבין הצדדים, דהיינו 1,300 דולר.

8.אני מחייבת איפוא את הנתבע לשלם לתובעים את הסך של 1,300 דולר ארה"ב וכערכו בשקלים נכון למועד הגשת התביעה, 4,620 ₪ (לפי שער דולר 3,554 ₪ לדולר).

סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 900 ₪ בצירוף מע"מ.

סכומים אלה ישאו ריבית חוקית והפרשי הצמדה, הוצאות המשפט מיום הוצאתן ושכר טרחת עו"ד מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשגר לצדדים העתק מפסק הדין.