אל על נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית, שניתנה בגין נהיגה במהירות של 86 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש.

טיעוני הצדדים

הסניגור טוען נגד קיומה של תשתית ראייתית. לטענתו, לא צויין מקום עמידתו המדוייק של השוטר שביצע את המדידה. כמו כן, לא צויין המקום בו הוצב התמרור, ומכאן שלא ניתן לדעת אם התמרור עמד מחוץ לטווח בו נמדד רכב המבקש, דהיינו 237 מטרים, או בתוך הטווח.

במהלך הדיון לפניי חזר בו ב"כ המבקש מהטענה כי התמרור הקיים מוצב בתוך הטווח האמור, וטען כי הנטל המוטל על התביעה כולל, בין היתר, את רישום מיקומו המדוייק של התמרור, ומשלא נעשה כן, הרי שנפגעה התשתית הראייתית.

עוד נטען כי המבקש הינו מלח הארץ, וזקוק לרשיונו לצורך התנהלותו היומיומית.

טענה נוספת הינה ביחס לנימוקי הפסילה בשימוע, שלדעת הסניגור הינם גנריים.

התובעת טענה כי קיימות ראיות לכאורה, השוטר ציין את מקום עמידתו וציין כי בדק את התמרורים בכניסה לדרך העירונית מכיוון נסיעת המבקש. אכן לא רשומים מרחקים מדוייקים, אך התמרור המדובר מצוי בכניסה העליונה לטבריה, וטענות הסניגור צריכות להתברר בהליך העיקרי.

העובדה שהמבקש הינו נהג חדש, בצירוף המהירות בה נהג - מלמדות על מסוכנותו.

קיים יסוד להניח שיוגש כתב אישום.

דיון והכרעה

בדקתי את חומר החקירה ואני מוצאת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת למבקש.

השוטר ציין את מקום עמידתו במילים "רח' שמעון דהן כניסה לתחנת משטרת טבריה". אמנם אין ציון של מספר בית או ק"מ מדוייק, אך ציון שם הרחוב, כאשר לצידו, במקום מספר בית, רשום "כניסה לתחנת המשטרה" – נראה לי ציון מדוייק דיו.

גם אילו היה נרשם מס' הבית ברחוב, עדיין יכול היה הסניגור, באותה מידה של הגיון, לטעון כי אם מדובר בבית רחב ידיים הרי שאין זהו ציון מדוייק. לא אוכל לקבל טענה זו.

בטרם הפעלת מכשיר המדידה, וידא השוטר המפעיל את קיומם של תמרורים המורים על כניסה לדרך עירונית בשלוש הכניסות לעיר, ביניהן בצומת מצפור, כיוון נסיעת המבקש.

חזקה על השוטר שביצע את המדידה כאשר רכב המבקש היה, כפי שציין בתאור העבירה, בדרך עירונית, ובשלב לכאורי זה, די בכך, ובבדיקה המקדמית שביצע ביחס לקיומם של התמרורים, כדי לקיים את התשתית הראייתית הנדרשת.

כל יתר הנתונים הנמצאים בחומר החקירה מעידים על ביצוע המדידה עפ"י החוק והנהלים.

בדברי הנהג בדוח נרשם: "אין לי מה להגיד" והמבקש חתם לצד דבריו.

בשימוע טען: "זה היה בדיוק בקו ההפרדה בין העירוני לבינעירוני. זה לא שהייתי עם רגל על הגז אלא בניוטרל".

אין מחלוקת שמדובר בירידה. בנסיבות אלה, נהיגה בהילוך סרק עלולה לגרום להגברת המהירות ולסכן את הנהג עצמו ואת יתר המשתמשים בדרך.