אל עזה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה אשר הוטלה ע"י קצין משטרה בשל חשד לנהיגה במהירות העולה כדי 90 קמ"ש במקום 50 קמ"ש.

בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים של בית המשפט לבחון בשלב זה, הריני קובע כדלקמן:

מחומר החקירה אשר הונח בפני, אין ספק שיש ראיות לכאורה לביסוס האישום.

השוטר כתב שבדק תמרורי ב-24, וידא את בדיקות תקינות מכשיר המדידה לפני ואחרי המשמרת, ציין כי הקפיד על אמינות ההפעלה בהתאם לדרישות המצוינות בדו"ח ומדד המהירות המופרזת שהנה כאמור מעל.

תגובת הנהגת בזמן שנעצרה מעידה אף היא על ראשית הודיה באשמה.

אשר על כן הנני קובע ללא היסוס שקימות ראיות לכאורה.

באשר לסיכון מהמשך נהיגתה של המבקשת, מדובר בנהגת אשר נוהגת משנת 2004, לחובתה הרשעה קודמת אחת בברירת קנס בלבד, אכן לא ניתן לומר שמעברה עולה שהינה נהגת מסוכנת.

אכן, נפסק בעבר שניתן ללמוד על מסוכנות נהיגת נהג גם מעצם האירוע עצמו. אין ספק שנהיגה במהירות של 90 קמ"ש בדרך עירונית, במקום בו מותרת מהירות של 50 קמ"ש, אכן יש בה לסכן את שלום ציבור משתמשי הדרך, אולם לא ניתן לומר כי צורת נהיגה זו אופינית למבקשת.

בנסיבות אילו, ולאחר ששקלתי היטב את מכלול הנסיבות שטענו הצדדים בפני, כולל נסיבותיה האישיות של המבקשת, מצאתי לנכון לקצוב את פסילת המבקשת ולהעמידה על סך של 15 יום.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"א, 01 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: