אל עול נ' מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז דרום

החלטה

המבקשים הגישו בקשה לביטול צווי ההריסה המנהליים.

בית משפט השלום (כב' השופט ברסלר – גונן) קיבל את הבקשה וביטל את הצווים בהחלטתו מיום 29.12.10.

ערעור שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 16.2.11.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה על ידי המבקשים בקשת ערעור (רע"פ 1660/11) אשר נדחתה ע"י כב' השופט רובינשטיין בהחלטתו מיום 24.5.11.

באותה החלטה אף בוטלו צווי עיכוב הביצוע שניתנו קודם לכן על ידו, ובכך לטעמי הסתיימו ומוצו ההליכים בעניינם של המבקשים.

כעת עם בוא המשיבה לבצע הצווים ולהרוס המבנים שנבנו שלא כחוק, הגישו המבקשים בקשה שכותרתה "בקשה לעיכוב ביצוע", כאשר מקרא גוף הבקשה מלמד כי למעשה התבקשה הארכת מועד של ביצוע צווי ההריסה.

בית המשפט השלום בהחלטתו מהיום דחה הבקשה, תוך שציין כי "לא מצא טעם בבקשת המבקשים להארכת המועד לביצוע צווי ההריסה. אין זה המקום להעלות טענות חדשות שלא נבחנו קודם לכן, ואף לגופן אין בטענות החדשות רבותא".

שקלתי טענות המבקשים ומצאתי כי בבקשה שבפני אין ממש והחלטת בית המשפט בדין יסודה. ואפרט טעמי.

פסק הדין הינו פסק הדין חלוט לאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשת המבקשים. כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו, שלוש ערכאות שונות דנו בעניינם של המבקשים, כאשר החלטת בית המשפט העליון הינה סופית.

למבקשים ניתן יומם בבית המשפט ובית המשפט העליון בהחלטתו ביטל באופן מפורש את עיכוב הביצוע של צווי ההריסה.

הבקשה שהוגשה עתה הינה למתן סעד זמני במסגרת ערעור, כאשר המסקנה העולה מן האמור הינה כי למרות שהוגש ערעור, אין למעשה ערעור תלוי ועומד שהרי ההחלטה בעניינם של המבקשים ניתנה על ידי בית המשפט העליון והינה סופית.

מכל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א סיון תשע"א, 13 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: