אל עגו נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 7.5.14.

על המבקש הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה דו"ח תנועה מס' 52110451045 מיום 12.3.13.

טענות ב"כ המבקש

דו"ח התנועה נשוא הבקשה לא היה קריא, ובשל כך הגיש המבקש ביום 14.3.13 בקשה לביטולו, בה ציין ברחל בתך הקטנה כי "...היה ובקשה זו תדחה אנא ראו בבקשה זו כבבקשה להישפט" (כך במקור).

ביום 16.7.13 נדחתה בקשת המבקש לביטול הדו"ח מאחר שלא התקיימו עילות הביטול המפורטות בחוק, אולם מפנ"א התעלם מבקשתו לראות בבקשה לביטול הדו"ח כבקשה להישפט במידה וזו תידחה.

ביום 26.12.13 דחה התובע המשטרתי את בקשתו של המבקש להישפט מן הטעם כי הודעת תשלום קנס מחודשת נשלחה למבקש ביום 3.7.13, ומכאן שחלף הזמן להגשת בקשה להישפט.

הודעת תשלום קנס מחודשת נשלחה למבקש ביום 30.7.13 ולא ביום 3.7.13.

למבקש עלול להיגרם עיוות דין בכך שבקשתו תידחה, שכן הוא פעל כפי שהחוק דורש ממנו – הגיש בקשה להישפט בתוך תקופה של 90 יום, ורק התנהלות כושלת של מפנ"א הביאה לכך שבקשתו נדחתה.

טענות ב"כ המשיבה

התביעה מתנגדת לבקשה מן הטעם שצוין בסעיף 4 למכתבה של רב-נגד דליה אוחיון מיום 18.2.14, לפיו היה על הנאשם להגיש בקשה להישפט לאחר שקיבל את הודעת תשלום הקנס ואת תשובת התובע לגבי ביטול הדו"ח.

דיון

משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229(ח) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק סדר הדין הפלילי.

א. על המבקש להראות טעם טוב מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.

ב. האם עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

במקרה דנן, אינני מקבלת את טענת ב"כ הנאשם כי הבקשה להישפט הוגשה בתוך התקופה שנקבעה בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, היינו בתוך 90 יום מהמועד שבו נרשם הדו"ח לחובת הנאשם, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

בסעיף 3 למכתב של ב"כ הנאשם למפנ"א מיום 25.12.13 מציין ב"כ הנאשם כי "בשיחה שניהל מתמחה ממשרדו של הח"מ עם מפנ"א ביום 25.12.13 נמסר לו כי בקשה זו נדחתה וכן לא ניתן לראות בבקשה זאת כבקשה להישפט למרות האמור בה". עם זאת, בסעיף 4 למכתבו ב"כ הנאשם שב וחזר על בקשתו שמפנ"א יראו בבקשה לביטול הדו"ח כבקשה להישפט שמועדה ביום הגשתה.

במכתבה של רב-נגד דליה אוחיון לב"כ הנאשם מיום 16.1.14 שוב נמסר לב"כ הנאשם כי בקשתו להישפט נדחית מאחר ונשלחה באיחור. בסעיף 3 למכתבה הודגש כי "הגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס – אינך רשאי להודיעך על רצונך להישפט.... יישלח אליך ספח בקשה להישפט והנך רשאי בתוך 30 ימים קבלתו לבקש להישפט באמצעות הספח".