אל עביד(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 22.12.09 בתיק מ"ת 15489-11-09 (כב' השופטת ש.קיסר), בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים הפליליים.

2.כנגד העורר הוגש בבית משפט קמא כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382 (א) ו – 29 לחוק עונשין, התשל"ז – 1977.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

בתאריך 15.11.09 החליט בית משפט קמא על שחרורו של העורר בתנאים – "מעצר בית" וערבויות.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (עמ"ת 20341-11-09). ביום 18.11.09 הורה בית המשפט (כב' השופטת ק.רג'יניאנו) על מעצרו של העורר עד החלטה אחרת, והעורר הופנה לשירות מבחן, לצורך קבלת "תסקיר מעצר". כן הורה בית המשפט המחוזי כי בית משפט קמא ישוב וידון בעניינו של העורר, ויחליט לאחר קבלת התסקיר על פי מיטב הבנתו.

כאמור, לאחר שהתקבלו שני תסקירים בעניינו של העורר הורה בית משפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים , וזוהי ההחלטה נושא הערר שבפניי.

החלטתו של בית משפט קמא:

3. בבית משפט קמא לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והמחלוקת התמקדה בשאלה האם יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר – "מעצר בית" מלא, בפיקוח הוריו.

בית משפט קמא קבע, ובצדק, כי בקביעת החלופה יש לבחון את המעשה ואת העושה.

אשר למעשה, קבע בית משפט קמא, לאחר עיון בתיק החקירה וצפייה בסרט המתעד את האירוע, כי מדובר באירוע ברוטאלי, אלים וחמור, של מעשה בריונות לשמו, אשר בוצע ללא כל סיבה נראית לעין כנגד אדם שאינו מוכר לעורר, מה שמצביע על מסוכנותו הרבה כלפי הציבור.

אשר לעושה, העורר הוא כבן 18, ללא עבר פלילי, ותסקירי שירות המבחן שהוגשו אודותיו חיוביים. עם זאת, לא שוכנע בית משפט קמא כי שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת בפיקוח ההורים תיתן מענה לתכלית המעצר, בעיקר לנוכח העובדה שלעורר שני אחים המעורבים בפליליים (האחד מרצה מאסר בפועל והשני עצור עד תום ההליכים).

4.כעולה מכתב האישום, החלטת בית משפט קמא וחומר הראיות, בתאריך 9.11.09, בגן ציבורי ברמלה, ישב העורר יחד עם קבוצת נערים אחרים (כ – 15 במספר), אשר שתו משקאות אלכוהוליים.

המתלונן וחברתו הגיעו למקום במטרה לבצע אימון כושר, אחד הנערים העיר לחברתו של המתלונן הערה בעלת אופי מיני, ומשהמתלונן ביקשו לחדול מכך ולכבד את חברתו, תקפה חבורת הצעירים, ובכללם העורר, את המתלונן. מצפייה בקלטת עולה כי העורר, יחד עם האחרים, היכה את המתלונן ובעט בו בכל חלקי גופו, כפי שמצוין בכתב האישום. כתוצאה מהתקיפה נחבל המתלונן ברגלו ובשפתו.

5. ב"כ העורר עותר לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרורו של העורר בתנאים – "מעצר בית" מלא, בעיקר לאור גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי. כן ציין, מבלי להמעיט מחומרת המעשים, כי החבלות שנגרמו למתלונן אינן קשות.

6.ב"כ המשיבה עותרת להותיר את החלטת בית משפט קמא בעינה, מהנימוקים המפורטים בהחלטה, כשהיא מדגישה כי נסיבות ביצוע העבירה – אלימות לשמה – מצביעות על מסוכנות שאיננה ניתנת לאיון על ידי קביעת חלופת מעצר.

ההכרעה

7. לאחר ששקלתי את כל השיקולים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

בצדק קבע בית משפט קמא כי נסיבות ביצוע העבירה חמורות ומצביעות על מסוכנותו של העורר. החומרה נלמדת מהעובדה שחבורת נערים, שכולם או חלקם, שתו משקאות אלכוהוליים, הפליאו מכותיהם במתלונן תמים, אשר ניסה להגן על חברתו. מדובר באירוע רב משתתפים, ואך בנס לא נגרם בתוצאות קשות יותר.

יחד עם זאת, גם כאשר מגיע בית המשפט למסקנה בדבר מסוכנותו של אדם לציבור, עליו לשקול את האפשרות להשיג את תכלית המעצר באמצעים חמורים פחות. העורר שבפניי צעיר לימים (כבן 18.5 שנים), ללא עבר פלילי. התסקירים שהוגשו אודות העורר חיוביים: הוא תיאר את האירוע כחריג וביטא צער על מעורבותו. ניכרת מצוקה רגשית שלו על רקע תנאי המעצר, כשהוא מגלה תובנה לכך כי מעצרו אף פוגע במשפחה כולה.