אל האדי(עציר) נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

לפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום ברמלה (כב' השופטת קיסר) במ"ת 31443-08-10 בה הורתה היא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות, גניבה והחזקת נכס החשוד כגנוב.

המשיבה עתרה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את העורר ממעצרו ולהורות על חילוט הערבויות.

ביום 3.8.10 החליט כב' השופט שוהם כי העורר ישוחרר באותם תנאים בהם שוחרר ביום 1.7.10 לאחר שהתרשם כי ההפרות שנעשו על ידי העורר לא נעשו במכוון להפר את תנאי השחרור של מעצר הבית וזאת משום שהיו מקרים בהם העורר שהה, בניגוד להחלטת השחרור, על גג הבית או בחצר ולא נתפס בשלב כלשהו מחוץ למקום מעצר הבית.

כב' השופט שוהם בהחלטתו אסר על העורר לצאת לגג הבניין בו הוא שוהה במעצר בית, לחדר המדרגות או לכל מקום אחר.

ביום 22.8.10 הוגשה בקשה נוספת על ידי המשיבה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא, בה עתרה היא להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים וחילוט הערבויות שהופקדו להבטחת תנאי השחרור.

בקשה זו הוגשה לאחר שנרשמו עשרות הפרות של מעצר הבית.

בימ"ש קמא לאחר שמיעת הצדדים החליט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים וחילוט הערבויות.

ב"כ העורר טען כי שגה בימ"ש קמא משהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו מאחר ותכלית המעצר לא נפגעה שכן העורר לא ביצע עבירה כלשהי וכי על פי פסיקת בית המשפט העליון מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו במקרים של הפרות מעין אלה הינו הצעד הקיצוני והאחרון בו יש לנקוט.

ב"כ המשיבה היפנתה אותי לכמותן של ההפרות המופיעות בדו"ח ההפרות, טענה כי לא ניתן ליתן אמון בעורר על אחת כמה וכמה שהמדובר הוא בעורר בעל עבר מכביד, בין היתר הורשע בעבר בשלוש עבירות של הפרות הוראות חוקיות ובשש עבירות של בריחה ממשמורת חוקית.

עיינתי בדו"ח ההפרות ממנו עולה כי אף לאחר החלטת כב' השופט שוהם ביום 3.8.10 הפר העורר למעלה מ – 60 פעם את מעצר הבית, אלא שהמדינה התייחסה בטיעוניה למספר מקרים בהם קיימים דו"חות של סיירים.

ביום 5.8.10 ניצפה העורר חוזר מבית השכנים, ביום 7.8.10 נמצא העורר מחוץ למקום מעצר הבית, ביום 7.8.10 לא נמצא העורר במקום מעצר הבית ואחד מן המתגוררים בבית איים על הסייר לומר כי העורר מצוי בבית, ביום 7.8.10 בעקבות התרעה על הפרת תנאי הפיקוח הגיע סייר ודפק על דלת הדירה אך לא היה מענה, ביום 11.8.10 בעקבות התרעה נוספת הגיע סייר ושוב לא היה מענה, ביום 16.8.10 בעקבות התרעה הגיע סייר, העורר לא נמצא בבית וחזר לאחר מכן מבית השכנים לאחר שקראו לו.

בימ"ש קמא סבר כי מדובר בעורר אשר עברו מכביד, מלמד על מסוכנות מעצם העובדה שהעורר אינו נרתע מלבצע עבירות לאחר שביצע עבירות רבות בעבר וריצה עונשי מאסר הן בעבירות רכוש והן בעבירות סמים, הוא הורשע כאמור במספר עבירות של בריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית, עומדים כנגדו 8 תיקי משטרה, הוא בעל דפוסי שימוש באלכוהול וסמים ולמרות האמור, לאחר שניתנה לו הזדמנות להיות משוחרר בתנאים מגבילים חזר והפר עשרות פעמים את מעצר הבית.

בימ"ש קמא היפנה לבש"פ 3200/06 זנר נ' מדינת ישראל, שם נפסק כי ככל שהחשש מפני שחרורו של הנאשם קל יותר וככל שהפרת תנאי הערובה על ידו היא נקודתית ומתונה יותר כך יקל ליתן לו הזדמנות נוספת לשחרור לחלופת מעצר, ברם, ככל שהמסוכנות והפרת תנאי הערובה נושאת אופי מתמשך אשר ניתן ללמוד ממנה על זלזול והתעלמות מצווי בית המשפט כך יצומצם שיקול הדעת השיפוטי ומידת הנכונות לשחרר נאשם כזה פעם נוספת בתנאים מגבילים.

לא מצאתי כי החלטת בימ"ש קמא לוקה או שגויה.

תנאי בלעדיו אין הוא כי משמשוחרר נאשם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, נותן בית המשפט אמון בנאשם עצמו.

משמפר נאשם תנאים מגבילים ולא רק שמפר אותם אלא חוזר ומפר אותם עשרות פעמים לאחר שנתבקש מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים, אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים.

קל וחומר, במקרה שבפניי, חרף אזהרות שניתנו לעורר למן יום שחרורו ביום 1.7.10, על ידי בימ"ש קמא (כב' השופט שוהם), לא כיבד העורר את התנאים המגבילים ושמם ללעג ולקלס.

יש לזכור כי כל הפרה כזו מעבר למסוכנות עליה מצביעה ההפרה, גורמת לרשויות האכיפה להגיע למקום ולבזבז משאבים בשל התנהגותו של המפוקח.