אכרם נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

טיעוני הצדדים

ביום 23.6.11 הגיש המבקש בקשה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין דוח מס' 10103628375 מיום 6.7.10, שעניינו נהיגה במהירות העולה המותר (להלן "הדוח"). לבקשה צרף המבקש תצהיר, בו נטען כי המבקש אינו מודה באישום ואף טען לכך במעמד קבלת הדוח וכן כי מדברי השוטר הבין כי יקבל זימון לביהמ"ש.

ביום 25.10.11 הגיעה תגובתה של התביעה מיום 10.7.11. התביעה טענה כי היה על המבקש להגיש את בקשתו בבימ"ש השלום לתעבורה בצפת, שלו הסמכות המקומית לדון בבקשה. כמו כן, ציינה התביעה כי הדוח שולם ביום 5.10.10 מבלי שהמבקש הגיש בקשה להשפט למשטרת ישראל עובר לבקשה זו. לפיכך, לגישת התביעה יש לראות במבקש כמי הודה בעבירה והורשע בה.

דיון והחלטה

אכן היה על המבקש להגיש את בקשתו בבימ"ש השלום בצפת, אך מאחר שההחלטה התעכבה בשל בעיות בקליטת תגובת התביעה בבימ"ש זה, אדון בבקשה לגופה.

המבקש קיבל לידיו את הדוח מושא הבקשה, מסוג ברירת משפט, שעליו מצויין כי אם ברצונו להשפט עליו להגיש בקשה תוך 90 יום מקבלת הדוח. על גבי הדוח אף נראית חתימתו הנחזית של המבקש. בתגובת הנהג על גבי הדוח לא רשומה הכחשה של ביצוע העבירה, בניגוד לטענתו בתצהירו. לא זו אף זו, המבקש החליט לשלם את הדוח ביום 5.10.10, כך שעפ"י החוק הוא מוחזק כמי שהודה, הורשע ונגזר דינו. מה עוד שהבקשה הוגשה בשיהוי של כתשעה חודשים מתום המועד להגשת בקשה להשפט, ללא הסבר כלשהו לשיהוי זה.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי בנימוקי הבקשה עילה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ב חשון תשע"ב, 09 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: