אכיפת גט על אישה שחויבה בו ותובעת כתובה טרם הדיון בתביעתה זו - פסקדין

רקע

לפניי עניינה של אישה שבית הדין האזורי קבע שעל פי הדין חייבת לקבל גט אבל האישה רוצה לעכב את ביצוע החיוב עד לאחר הדיון על חיוב הבעל לשלם לה את כתובתה.

בית דיננו פנה לבית הדין האזורי בבקשה לבחון את האפשרות לדון בכתובה לפני החיוב בגט, ובית הדין האזורי הבהיר שהדבר יעכב את כל ההליך.

דיון

כפיית האישה להתגרש שעה שהבעל אינו יכול לפרוע את כתובתה

במקרה שהותר לכפות על האישה לקבל גט ואין לבעל אפשרות לשלם את הכתובה מבואר בשו"ת הרא"ש (כלל מב סימן א) שאינה יכולה לעכב את הגירושין עד שתהיה לבעל יכולת לשלם לה, כפי שכתב (לגבי אישה נכפית):

ועתה שתיקן הגאון רבינו גרשום ז"ל שאין לגרשה בעל כרחה, איך יתכן שיתחייב לה שאר כסות ועונה? אם כן, יפה כח האשה הרבה מכח האיש, דאלו נולד מום זה באיש אין אנו אומרין: יכפוה להיות אצלה, אלא כופין אותו להוציא ויתן כתובה, ואם נולד באשה – יכפוהו להיות אצלה ולפרנסה [...] ואף אם תמצא לומר שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בעל כרחה, מכל מקום במה שהאיש כופין אותו להוציא, אף האשה – כופין אותה לקבל גט, ואם תמאן לקבל ימנע ממנה שאר כסות ועונה. ואינה יכולה לומר "אין רצוני לקבל גט עד שיתן לי כתובתי", דזו אינה טענה: כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט כאשר הוכחתי, נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב שהיה מחוייב לה, והנמצא אתו יתן, והמותר – כאשר תשיג ידו.

וכן פסק השולחן ערוך (אבן העזר סימן קיז סעיף יא):

מי שנודע לו שאשתו נכפת, ורוצה לגרשה ואינו משיג כדי כתובתה – כופין אותה לקבל גט ואין בזה משום תקנת רבנו גרשום, ויתן הנמצא בידו לכתובתה, והמותר – כשתשיג ידו. ואם תמאן לקבל גט, ימנע ממנה שאר כסות ועונה.

הרי שהדברים מפורשים שבאופן שהדין הוא לכפות את האישה לקבל גט אין היא יכולה לעכב את הגט עד שיפרע לה הבעל את כתובתה, אלא כופים אותה לקבל את הגט ובכתובה דנים כבשאר חוב שהיה מחויב לה.

אומנם כל זה במקרה שיש באישה מום שמחמתו כופים אותה להסכים לקבל גט, וכמבואר ברמ"א (שם):

ודוקא במום גדול כזה שאלו היה באיש היו כופין לגרש מדין התלמוד, ולא תקן רבנו גרשום שתהא האשה עדיפא מאיש, אבל משום שאר מומין אינו יכול לגרשה בעל כרחה. אבל מכל מקום אין כופין אותו להיות עמה, מאחר דמאיסה עליו ורוצה לגרשה ולתת לה כתובתה.

ומסוף דבריו מבואר שדווקא באופן שרוצה לגרשה ולתת לה את כתובתה אין כופים אותו להיות עימה, אבל בלא זה כופים אותו להיות עימה.

וכן כתב החלקת מחוקק (שם ס"ק כג):

אבל אם אין ידו משגת ליתן כתובתה אפשר דנקרא מורד ומוסיפין על כתובתה. וכן משמע מלשון תשובת הרא"ש שכתב: "כיון שמן הדין היא חייבת לקבל גט כאשר הוכחתי, נמצא פריעת כתובה הוי כשאר חוב." משמע: הא כל שאין הדין נותן לגרשה – אין יכול לגרשה כשאין לו הכתובה. וכן כתב הרשב"א בתשובה (סימן אלף רנד) וכבר כתבתי מזה (סימן ק ס"ק כז). ועיין בתשובת הריב"ש (סימן צא) משמע קצת דמי שרוצה לגרש אשתו יכול לגרש ואחר הגירושין תתבע כתובה.

וכן הסכים הבית שמואל (שם) לדברי החלקת מחוקק, אלא שתמה איך אפשר לכפות אותו להיות עימה ולהוליד 'בני שנואה', אבל כלפי עיקר העניין, שאין הבעל רשאי לגרש, נראה שגם הוא מודה לחלקת מחוקק.

הרשב"א (סימן אלף רנד) שהזכיר החלקת מחוקק כתב:

שמעתי משם הגאון ז"ל שאין אדם רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה. כן מצאתי לרב אלפסי ז"ל בתשובה, והביא ראיה ממה ששנינו (כתובות פרק ד, דף נא): "לקתה – חייב לרפאותה, אמר 'הרי גיטה וכתובתה, תרפא את עצמה' – רשאי." "הרי גיטה וכתובתה" – אבל שלא בכתובתה אינו רשאי. ואם לא קבל עליו את הדין מנדין אותו. זה לשון התשובה.