איתן מרים נ' מנחם יוסף ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לצו עשה, במסגרתה עותרת התובעת, כי ביהמ"ש יורה לנתבע מס' 1, להלן: "הנתבע"), להימנע מלממש ערבות בנקאית, שהוצאה לטובתו במסגרת הסכם שכירות.

בנק הפועלים, הודיע כי אין לו כל עמדה וכי יכבד כל החלטה שתצא מלפני ביהמ"ש.

הנתבע, הינו הבעלים של דירה ברחוב קאשני 5 ברמת אביב, אשר הושכרה על ידו לתובעת על פי הסכם שכירות לתקופה המתחילה ביום 4.9.2006, ולאחר הארכה, מסתיימת ביום 3.9.08, (להלן: "הסכם השכירות").

בהתאם להוראות סעיף 10 להסכם השכירות, הפקידה התובעת בידי הנתבע, כחלק מהבטוחות להבטחת כל חיוביה על פי הסכם השכירות, ערבות בנקאית בסכום של 25,000 ₪, היא הערבות נשוא דיוננו, (להלן: "הערבות הבנקאית").

ביום 2.9.2008 פנה הנתבע לבנק הפועלים בדרישה לחלט את הערבות, התובעת פנתה לביהמ"ש בבקשה לקבלת צו מניעה ארעי.

צו כזה ניתן, ולאחר דיון, ניתן צו מניעה זמני, על פיו הנתבע מנוע מלחלט את הערבות עד לבירור התובענה כאן.

משלא צלח ניסיון להוביל את הצדדים להסדר, נקבע התיק להוכחות ונשמעו העדים, מטעם התובעת נשמעו, התובעת בעצמה, מר קובי לוין, מר אמיר נוימן, והגב' תמירה שפרן, כמו כן, הוזמנה נציגת בנק הפועלים הגב' אוסנת שיפמן. מטעם הנתבע נשמעו הנתבע בעצמו.

באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת הצדדים וקבלת סיכומי הצדדים.

טענות התובעת:

התובעת טוענת, כי מילאה אחר כל התחייבויותיה על פי הסכם השכירות, וכי הנתבע פנה לחילוט הערבות הבנקאית ללא כל עילה שבדין.

התובעת טוענת, כי פינתה את הדירה במועד הקבוע בהסכם שבין הצדדים, וכי במועד שבו פנה הנתבע לחילוט הערבות בנקאית, היינו 2.9.08, עדיין לא הסתיים הסכם השכירות, שמועד סיומו היה 3.9.08.

התובעת טוענת, כי על פי האמור בהסכם השכירות, בטרם חילוט הערבות, היה על הנתבע לשלוח אליה התראה בכתב, ולהודיע לה על רצונו לחלט את הערבות, ולא עשה כן.

התובעת טוענת, כי הערבות הבנקאית קשורה באופן בל ינתק מהסכם השכירות, וכי זכותו של הנתבע לעתור לחילוטה יכולה לקום רק בהתאם להוראות ההסכם ביניהם, ובכל מקרה, מתקיימים החריגים בקבועים בפסיקה.

התובעת טוענת, כי טענות הנתבע באשר להפרות נטענות, היינו הטענה כי הדירה לא נצבעה, הסתברו כמופרכות, שכן הזמינה צבעי וצבעה את הדירה, עד שהצביעה הופסקה בשל נקיטת הליך מימוש הערבות.

עוד נטען, כי החיובים הנטענים, שנותרו לתשלום, הינם מאוחרים לבקשה לחלוט הערבות, ואינם קשורים אליה, משום שהם מאוחרים והתגבשו בשלב מאוחר יותר. עוד נטען כי כל ההפרות, שנטענו על ידי הנתבע הסתברו כבדיה.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען, כי הערבות הינה ערבות בנקאית, ולא חל חריג הנסיבות המיוחדות שנקבעו בפסיקה למנוע מימושה וחילוטה של הערבות בנקאית שהינה אוטונומית.

הנתבע טוען, כי התובעת הפרה את הסכם השכירות באופן שמזכה אותו בחילוט הערבות הבנקאית, ובכל מקרה לטענתו, הוכחו הפרות שונות, שמצביעות כי אין המקרה נכנס לגדרי החריגים בפסיקה.

הנתבע טוען, כי התובעת קיזזה על דעת עצמה כספים שונים מתוך דמי השכירות בניגוד להסכם.