איפרגן ואח' נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

פסק דין

1.עניינו של פסק הדין, היא תובענה כספית-נזיקית, שהגישו התובעים – הבעלים והנהג של רכב מסוג פולקסוואגן, כנגד הנתבע 2 שנהג ברכב שפגע לטענתם ברכב הפולקסוואגן בתאונה מיום 12/10/12 להלן גם : "התאונה") וגרם לו לנזקים – וכן כנגד הנתבעת 1 שהייתה, כנטען בכתב התביעה, המחזיקה ו/או הבעלים של הרכב שבו נהג הנתבע, וכנראה- אם כי הדבר לא הוזכר במפורש – היתה מבטחתו.

1.1הנזק הישיר שנגרם לתובעים, הוא דמי ההשתתפות העצמית בסך 1,150 ₪ וכן סך של 500 ₪ בגין ימי עבודה, נסיעות, עוגמת נפש וטרחה.

2.בהתאם לטענת התובע 2 (להלן גם: "התובע"), בכתב התביעה, הוא נהג ברכב השייך לבנו (התובע 1) בנתיב הימני ביותר במעגל תנועה בעל 4 נתיבים כשלפתע הגיח מימין רכב נהוג בידי הנתבע 2 (להלן גם : "הנתבע"), התפרץ לנתיב נסיעתו מבלי לתת לו זכות קדימה ותוך התעלמות מוחלטת מרכבו.

3.עוד נטען בכתב התביעה, כי התובע ניסה למנוע את התאונה ולכן סטה לנתיב השמאלי, אך ללא הועיל. וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבע ונגרמו לו נזקים.

4.התובעים טוענים, כי התאונה אירעה עקב רשלנותו המלאה ו/או המכרעת הבלעדית ו/או עקב הפרת חובה של החוק, מצד הנתבע 2, המפורטים בהרחבה בכתב התביעה.

5.הנתבעים טענו, בכתב ההגנה שהוגש מטעמם, כי במועד התאונה, הן התובע והן הנתבע החלו נסיעתם מאותה הכניסה בכיכר, כשהנתבע נוסע בנתיב הימני והתובע – בנתיב השמאלי ולפתע "חתך" התובע את נתיב נסיעתו של הנתבע - וזאת על מנת לפנות ימינה ליציאה מהכיכר וכך נגרמה התאונה.

6.גם הנתבעים טוענים בכתב הגנתם, כי התאונה אירעה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של התובע, כמפורט בכתב ההגנה.

7.לטעמם של הנתבעים, מיקום הפגיעות ואופיין, ברכב שנהג בו התובע, תומכים בגרסתם ושוללים את גרסתם התובעים.

8.עוד מכחישים הם את הפסדי ההשתכרות הנטענים מצד התובעים, שכן, לטעמם,לא הוכח שהיה צורך להיעדר מן העבודה ולא הוכחה היעדרות בפועל.

9.לטעמם, גם אין לפסוק כל פיצוי בגין עוגמת נפש, שכן לא נגרמו נזקי גוף.

10.במהלך המשפט התברר, כי התובע התכוון לכך שמדובר היה בכיכר עם 4 פניות ולא 4 נתיבים ולמעשה בכיכר ישנם 2 נתיבים.

11.לטענת התובע, הוא הבחין בנתבע ממרחק של מטר או שניים והנתבע נסע כל כך מהר שאי אפשר היה לאמוד את הזמן.

12.לטענתו, הוא ניסה לברוח שמאלה, לנתיב השמאלי, כדי למזער את הנזק ואז פגע בכנף השמאלית האחורית שלו.

13.הנתבע טען, כי התאונה אירעה כפי שציין בכתב הגנתו. הוא נכנס לכיכר באותה כניסה שבה נכנס התובע, מעט לפניו, אך היה צריך לצאת ביציאה הבאה לאחר היציאה שבה התכוון לצאת התובע – והתובע פשוט לא הבחין בכך, פנה ימינה כדי לצאת מן הכיכר ופגע ברכבו בצד השמאלי האחורי.

14.לאחר ששמעתי את עדויות התובע והנתבע, העדפתי את גרסת הנתבע על גרסת התובע.

15.לטעמי, גם תומכים הסימנים על רכבי הצדדים - את גרסתו של הנתבע ולא את גרסת התובע, והתובע, כנראה, לא שם לבו לכך, שהנתבע ממשיך בנסיעתו בכיכר ולא יוצא באותה יציאה. פגיעה ברכב הנתבע, עפ"י גרסת התובע, כשרכב הנתבע צמוד לאי התנועה שבכיכר, ואיננו יכול, מן הסתם להמשיך, לא היתה יכולה להסתכם בשריטה מינורית בקצה הכנף.

16.אולם, גם אם לא הייתי מקבל את גרסת הנתבע במלואה, ומתלבט בין הגירסאות, מדובר היה ב"גרסה מול גרסה", כשנטל השכנוע מוטל על התובע ולמצער הוא לא עמד בו.

17.לכך יש גם להוסיף את "הגמישות" שבגרסת התובע, גם ביחס למקום העמדת הרכב לאחר התאונה, כאשר נשאל האם באמת חסם את הכיכר כולה לתנועת הרכבים.

18.אשר על כן נדחית התובענה.