איסור לבעל ולבועל ואיסור לכהונה למרות גירושין ב'גט מהרש"ם' וצירופים נוספים שנעשו להצלת הילדים מממזרות

דחיית הערעור בשל אי־התייצבות המערערים לדיון ואי־הנמקתם אותה כהוראת בית הדין

לפנינו ערעורם של המערערים על איסורה של המערערת להינשא למערער.

דיון בעניינם של המערערים נועד לכ"ט בסיוון התש"ף (21.6.2020), אך אלו לא התייצבו לדיון.

בהחלטה שנתתי באותו יום הוריתי לצדדים לנמק, בליווי אסמכתאות, את אי־התייצבותם לדיון. למוחרת היום ולאחר שהמערערת הגישה לבית הדין תגובה נעדרת אסמכתאות שבתי והוריתי על הגשת אסמכתאות בתוך שבעה ימים וכן שבתי והבהרתי כי אם הצדדים מבקשים כי בית הדין אכן ידון בעניינם יהיה עליהם להתייצב בדיון שאליו יוזמנו בהתאם לתגובתם.

הבהרתי כי בהעדר תגובה ייסגר התיק.

שבעת הימים חלפו עברו, לפנים משורת הדין קיימנו בעצמנו גם את מאמר הכתוב "ויחל" או "וייחל עוד שבעת ימים אחרים" (בראשית ח, י; שם יב), שמא יתקיים במערערת מאמר הכתוב "שבעת ימים אחרים [...] שבעת ימים שמחה" (דברי הימים ב ל, כג), אך זו – ועימה המערער – בחרה כנראה לקיים בעצמה דווקא את הכתוב בהמשך לאמור "וייחל" הנ"ל – "ולא יספה שוב אליו עוד" (בראשית שם).

מן הדין אפוא להורות על מחיקת הערעור וסגירת התיק, מטעם זה בלבד, ותוך חיוב הצדדים בהוצאות משפט על הטרחת בית הדין בכדי עד כה.

מכל מקום לפנים משורת הדין לא נחייב בהוצאות ולפנים משורת הדין וכדי להפיס גם את דעת הצדדים שלא יצאו בפחי נפש כביכול נדחו ונסגרה הדלת בעדם אך בשל טעמי פרוצדורה – אף כי גם לו כך החלטנו לא היה להם להלין אלא על עצמם – נבאר כי ככל הנראה מהחומר המונח לפנינו בלאו הכי לא היו סיכויי ערעורם מן המשופרים, בלשון המעטה, אף שהחלטנו תחילה לתת להם את ההזדמנות לבסס את טיעוניהם בדיון מעבר לאמור בחומר זה.

נימוקים לגופו של עניין – למעלה מן הצורך ולמרות דחיית הערעור בשל אי־ההתייצבות

כפי העולה מכתב הערעור ונספחיו, המערער הוא בן ונכד למשפחה שהוחזקה בכהונה.

המערערים קיימו יחסי אישות ביניהם עת הייתה המערערת נשואה לכאורה לאחר, אלא שמאוחר יותר נתגרשה המערערת מבעלה זה ב'גט מהרש"ם' כדי להפקיע את קידושיה למפרע ולהציל, בצירוף טעמי היתר נוספים, את שני ילדיה מממזרות.

נוכח גירושיה של המערערת בגט זה וכן סניף נוסף שצירף בית הדין להיתר הילדים והוא שמא יש מקום לראות את קידושי המערערת לבעלה כקידושי טעות מבקשים המערערים לקבוע כי גם לעניין נישואיהם יש לראות את המערערת כפנויה מאז ומעולם וממילא לקבוע כי לא נאסרה למערער לא מדין 'אחד לבעל ואחד לבועל' ולא מחמת איסור גרושה לכהן.

בית דין קמא הבהיר כי אין לדמות את הצלת הילדים מממזרות שלעניינה נהגו בתי הדין בהסתמכות על היתרים דחוקים ואף שנויים במחלוקת להיתר איסורי גרושה לכהן ו'אחד לבעל ואחד לבועל'.

המערערים מבקשים להשיג על קביעה זו וחילא דידהו מפסק דינו של ידידנו חבר בית הדין הגדול (דאז) הגר"צ בוארון שליט"א, שאליו הצטרף להיתרא מרן מלכא הראשון לציון הגאון רבנו עובדיה יוסף זיע"א, שבו הוזכרו דברי בעל לבושי שרד בשו"ת נאות דשא שצידד דהיכא דאפקעינהו רבנן לקידושין על ידי גט דמהני מדבריהם בלבד מהני נמי להתיר לאישה לחזור לבעל ולא אמרינן בה איסור 'אחד לבעל ואחד לבועל'. (בבקשה יוחסו הדברים בטעות גם ללבוש עקב אזכור הלבושי שרד בדברי הגר"צ בוארון בראשי תיבות לבו"ש.)

ברם למעשה לא התיר הנאות דשא בנידון דידיה, אם כי זאת משום שהסיק שבנידונו ליכא 'אפקעינהו', ואין בדבריו אפוא הוראת הלכה למעשה אלא שיש לדייק ממנו שאילולי מסקנתו האמורה היה מתיר, דיוק שאינו מוכרח דשמא לולי שהסיק כאמור היה שב ודן דדילמא לא מהני 'אפקעינהו' להכי ואך משום שהסיק דלא שייך בנידונו 'אפקעינהו' לא הוזקק לכך. ואפילו היה הדיוק מוכרח עדיין לא הרי הוראת הלכה למעשה שיצאה מתחת יד אחד מפוסקי הדורות כהרי הוראת הלכה שלא למעשה וכהרי דיוק ממשאו ומתנו של אותו פוסק.

ובפסק דינו של הגר"צ בוארון שליט"א ובדברי קודשו של מרן מלכא הגרע"י זצ"ל שהצטרף עימו להיתרא לא נדונה כלל שאלת היתר לבעל ולבועל כי אם שאלת כשרות הילדים, ונמצא שלא התבאר בדבריהם כלל לא להלכה ולא למעשה שיש לסמוך על סברת 'אפקעינהו' לעניין היתר זה, ועצם אזכור דברי הנאות דשא כשלעצמו אינו ראיה שהכריעו לפסוק כמותו אפילו היה הוא עצמו מסיק הלכה למעשה כסברתו זו וכל שכן משלא הסיק כך אף הוא.

וכל זה אף אם היה נידון דידן נוגע רק באיסור לבועל, וכל שכן דהאי דקמן אית ביה נמי איסור גרושה לכהן וכמו כן איסור זונה כיוון שעל הצד דלא מהניא עצה זו דהמהרש"ם הרי זינתה תחת אישה. ומלבד שאין בית דין רשאי להתיר את האסור ומצווה הוא אף על אפרושי מאיסורא בכל האיסורים, עוד זאת באיסורי כהונה שמצווה עלינו ביתר שאת "וקדשתו" בעל כורחו, אלא שאין ידינו תקיפה להפרישם בפועל בעל כורחם זה מזה.

ולא זו אף זו שגם בפסק הדין הנ"ל לא סמכו גם הם על סברת 'אפקעינהו' לבדה אפילו לעניין היתר הילדים לקהל אלא בצירוף ספקות נוספים שהעלו שם לעניין מעשה הקידושין.