אילן דולב נ' עיריית קלנסואה ואח'

פסק דין

1.התביעה שבפני עניינה עתירתו של התובע לתשלום שכר עבודה, קצובת נסיעות, פדיון חופשה, הפרשות לקרן השתלמות, הפרשות לאובדן כושר עבודה, תגמולים לביטוח מנהלים והפרשות לביטוח מנהלים בגין פיצויי פיטורים.

2.התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 – עיריית קלנסואה (להלן: "העירייה"), כנגד הנתבע 2, מר יוסף תכרורי, שכיהן במועדים הרלוונטיים לתביעה כראש העיר וכנגד הנתבע 3, מר ויאם זמירו ז"ל, אשר כיהן במועדים הרלוונטיים לתביעה כמנכ"ל העירייה.

בהחלטת בית הדין (כב' השופטת גילצר-כץ) מיום 5.4.09 הוחלט על צירוף משרד הפנים כצד בתיק.

הרקע העובדתי

3.ביום 4.7.07 נבחר התובע על ידי ועדת המכרזים של עיריית קלנסואה, לתפקיד גזבר העירייה.

4.התובע החל לשמש בתפקיד גזבר העירייה ביום 9.9.07.

5.ביום 18.11.07 נחתם עם התובע חוזה בכירים.

6.כשבוע לאחר חתימת החוזה, ביום 25.11.07, הודיע התובע על התפטרותו.

טענות הצדדים

7.לטענת התובע, הנתבעים הצרו במפגיע את צעדיו, תוך פגיעה חמורה בסמכויותיו כגזבר העירייה ומנעו ממנו למלא נאמנה את תפקידו על פי הוראות החוק, תוך העמדתו בסיכון לחיוב אישי בגין מחדלים שנגרמו עקב כך.

כמו כן, הנתבעים קבעו בניגוד לדין במסגרת ההסכם שנחתם עימו כי לא יחול לגביו סעיף 171 לפקודת העיריות, המגן עליו מפני פיטורין שרירותיים, על מנת להלך עליו אימים על ידי הנפת חרב הפיטורין מעל ראשו.

בנוסף טען התובע כי במשך כל תקופת העסקתו לא קיבל תלושי שכר בהתאם להסכם הבכירים שנחתם עימו, כשבמשך שלושת חודשי עבודתו הראשונים לא שילמה לו העירייה כלל ורק ביום 13.12.07 שולם לו לראשונה תשלום חלקי ע"ח שכרו בסך 10,000 ש"ח.

התובע טען כי נוכח התנהלותם של הנתבעים ונוכח הפגיעה הקשה בזכויותיו ואי תשלום שכרו לא נותרה בידו ברירה אלא להתפטר מתפקידו, כשדין התפטרותו המאולצת כפיטורים, לעניין חוק פיצויי פיטורים.

לטענת התובע, במעשיהם ובמחדליהם כלפיו, הפרו הנתבעים את הסכם הבכירים שנחתם עימו ואת הנספח לו, בו נקבע כי העסקתו תהיה לתקופת נסיון של 12 חודשים.

התובע טען כי עבור תקופת עבודתו בפועל אצל העירייה, מחודש 9/07 ועד לחודש 2/08 (בצירוף תקופת ההודעה המוקדמת שאושרה על ידי הנתבע 2), היה על העירייה לשלם לו, בהתאם להסכם ההעסקה, שכר וזכויות סוציאליות בסך 134,280 ש"ח ובניכוי הסכומים ששולמו לו בפועל, נותרה העירייה חייבת לו סך של 91,400 ש"ח בצירוף פיצויי הלנה כחוק.

כן טען כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין מניעת השתכרות בגין המחצית השניה של שנת הניסיון, מחודש 3/08 ועד לחודש 8/08, בסך של 172,925 ש"ח.

בנוסף עתר התובע לתשלום קצובת הבראה שלא שולמה לו, הפרשות לקרן השתלמות, פדיון חופשה, הפרשות לאובדן כושר עבודה, הפרשות לביטוח מנהלים והפרשות לפיצויי פיטורים.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.6.10, ביקש ב"כ התובע למחוק את תביעותיו לתשלום קצובת הבראה, הפרשות לביטוח אובדן כושר עבודה, הפרשות לביטוח מנהלים, הפרשות לפיצויי פיטורים ואת התביעה לתשלום פיצוי בגין מניעת השתכרות בגין התקופה שמחודש 3/08 ועד לחודש 8/08.

מעבר לאמור, עתר התובע למתן צו עשה שיורה לנתבעים להמציא לו את האישורים המגיעים לו כדין בגין תקופת עבודתו בעירייה.