איים על חברתו כי ירצח אותה- שנת מאסר בפועל

1.

           המבקש הורשע על-פי הודאתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, לאחר שהכה את חברתו לשעבר ואיים עליה ועל אמה כי ירצח אותן. בית-המשפט אימץ הצעה משותפת של שני הצדדים לדון את המבקש ל-12 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, וכן להפעיל מאסר על תנאי שעמד נגדו, חלקו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת תעמוד על 20 חודשים.

2.        חרף הודאתו, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את הרשעתו, הואיל, ולטעמו, סוגיית כשירותו לעמוד לדין מחמת מחלת נפש בה הוא לוקה, לא התבררה דיה. בית-המשפט דחה את הערעור, לאחר שמצא כי שאלת כשירותו של המבקש לעמוד לדין ואחריותו למעשיו, נבחנה בהרחבה בידי הערכאה הדיונית, שהסתייעה בחוות דעת  פסיכיאטרית שהונחה בפניה, ושאלה זו שבה ונבחנה על ידי בית המשפט המחוזי, שגם הוא בתורו נעזר בחוות דעת של מומחה.

3.        בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובגדרה הוא ביקש כי ימונה לו סנגור. בעקבות כך נתבקשה הסנגוריה הציבורית לבדוק אם תוכל ליטול על עצמה את הייצוג, וזו השיבה על כך בשלילה. בנסיבות אלו לא נותר לי אלא לבחון את הבקשה לגופה, ולאחר שעיינתי בפסקי הדין של ערכאות קמא  לא מצאתי מקום ליתן רשות לערער. ההלכה הנוהגת היא כי ההליך השיפוטי בא לכדי מיצויו על-ידי דיון בפני שתי ערכאות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 126 (1982)). קיומו של ערעור שני הוא אפוא החריג לכלל, והוא נועד לעסוק בסוגיות משפטיות מהותיות להן עשויות להיות השלכות על ציבור גדול של מתדיינים. זה אינו המצב בעניינו של המבקש, באשר הוא עוסק בשאלה פרטנית - מצבו הנפשי בעת ביצוען של העבירות וכשירותו לעמוד לדין. סוגיה זו נבחנה בידי שתי ערכאות שהסתייעו במומחים לבריאות הנפש, ואין מקום לדון בה בשלישית.

           נוכח האמור, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ב בכסלו התש"ע (09.12.09).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il