איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעת שיבוב על סך 22,901 ₪ בגין נזקי רכב עקב תאונה.

1.בכתב התביעה טענה התובעת כי רכב מבוטח הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") פגע ברכב מבוטח התובעת (להלן: "רכב התובעת") מאחור והדפו אל רכב צד ג' שעמד לפניו.

רכב התובעת הוכרז כ"אובדן כללי".

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי רכב מבוטחה הצטרף לתאונה קיימת בין רכב התובעת לרכב צד ג', ופגע ברכב התובעת קלות מאחור.

הנתבעת שילמה לתובעת פיצוי בגין הנזק במוקד האחורי של הרכב בסך 2,988 ₪.

2.במסגרת הליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות, בו תבע מבוטח התובעת את הנתבעת ונהג רכב מבוטחה בגין הפסד הפרמיה שנגרם לו בגין התאונה, ניתן פסק דין (להלן: "פסק הדין") במסגרתו נדחתה התביעה.

3.ב"כ התובעת טענה כי למרות הקביעות בפסק הדין, עדיין יש לחייב את הנתבעת בגין "תרומתה" לנזק במוקד הקידמי ברכב התובעת בשיעור שלא יפחת מ - 50%. כמו כן, הנתבעת לא פיצתה את התובעת בגין מלוא הנזק במוקד האחורי.

4.ב"כ הנתבעת טען כי בפסק הדין נקבע כי לא הוכח כי הנתבעים אחראים לנזק שנגרם בחזית רכב התובעת. באשר למוקד האחורי , הנתבעת שילמה את סכום הנזק בגין מוקד זה בניכוי סכום מכירת השרידים. כמו כן , הנזק במוקד הקידמי היה מוביל כשלעצמו להשבתת הרכב, ומכאן התובעת אף פוצתה ביתר.

5.פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות ניתן לאחר שמיעת עדויות הנהגים המעורבים, כולל עדות רכב צד ג' שהיה ראשון בשיירת הרכבים. בית המשפט קבע בפסק דינו כי מבוטח התובעת לא עמד בנטל להוכיח טענתו כי הנתבעים אחראים אף לנזק שנגרם בחזית הרכב. כן קבע כי הנתבעים הוכיחו טענתם כי נהג הנתבעת הצטרף לתאונה קיימת, לאחר שרכב התובעת פגע ברכב צד ג' שלפניו. בית המשפט הוסיף וקבע כי מבוטח התובעת לא הוכיח כי הוא זכאי לפיצוי נוסף מהנתבעים שם בגין הנזק שנגרם לו בחלקו הקדמי של הרכב.

6.יצוין כי התובעת איננה טוענת כי אין בקביעות פסק הדין כדי לחייבה בהליך כאן, אלא טוענת היא כי גם לאור האמור בו והמשתמע ממנו, עדיין זכאית היא לקבלת שיפוי מהנתבעת בגין תרומתה לנזק בחזית רכב התובעת.

אין דעתי כדעת הנתבעת. קביעת בית המשפט בפסק הדין הינה קביעה מפורשת השוללת את אחריות הנתבעת לנזק שנגרם לרכב התובעת במוקד הקידמי, כולו או חלקו. קביעות בית המשפט לענין זה ברורות וחד משמעיות, ניתנו לאחר שמיעת עדויות הצדדים.

נוכח קביעות אלה, לא ניתן כיום במסגרת ההליך דנן לדון בטענת התובעת בדבר השיעור בו על הנתבעת לפצותה בגין הנזק שנגרם למוקד הקדמי ברכב התובעת.

7.באשר לנזק במוקד האחורי – לפי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, הנזק במוקד האחורי הוערך בסך 5,219 ₪. הנתבעת קיזזה את מלוא תמורת השרידים מסכום נזק זה. לענין זה אין כל קביעה בפסק הדין.

סבורני, בנסיבות המקרה דנן, כאשר גם הנתבעת מאשרת את אחריותה לנזק במוקד האחורי ברכב התובעת, מאחר שהרכב ניזוק הן במוקד הקידמי והן במוקד האחורי, יש להפחית 50% מעלות השרידים בלבד מתוך סכום הנזק במוקד האחורי.

8.באשר לטענת הנתבעת כי הינה זכאית אף להשבת כספים מהתובעת וכי הרכב ממילא היה מוכרז כאובדן כללי לאור הנזק במוקד הקידמי, טענה זו לא נטענה מפורשות בכתב ההגנה, אף לא לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות. הטענה לא הוכחה כדבעי בפני, לא על דרך חקירת שמאי התובעת ולא באמצעות חוות דעת נגדית אחרת, ולפיכך אין מקום להידרש לה לגופה.

9.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש בין הסכום ששולם על ידה (2,988 ₪) לסכום הנזק במוקד האחורי בניכוי מחצית השרידים (3,789 ₪). הפרש זה עומד ע"ס 801 ₪ בלבד וישולם, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 10/10/10, בתוך 30 יום.

בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי מקום לחייב הנתבעת בהוצאות נוספות בגין ההליך.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.