איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טוויל ואח'

פסק-דין

1.בפניי תביעת שיבוב ותביעת נזיקין בסכום כולל של 15,420 ₪ אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר. התביעה הינה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים, רכב מסוג רנו סניק, שנת ייצור 2002 מ.ר.98-048-36 (להלן- "רכב התובעים") על ידי רכב הנתבעים מ.ר. 12-241-55 (להלן- "רכב הנתבעים") בתאונת דרכים שאירעה ביום 9.3.05 (להלן- "התאונה").

2.הסכום הנתבע בכתב התביעה הינו הסכום שאותו שילמה התובעת 1 לתובע 1 וכן, "נזקי ההפסדים" שלא כוסו על ידי התובעת 1 בדמות השתתפות עצמית וכו'.

3.אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי כי יש לקבל את התביעה נגד הנתבעת 1 ולדחותה נגד הנתבע 2.

4.נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה  214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

גרסת התובעים:

5.בכתב התביעה טענו התובעים שהתאונה אירעה בשעה שרכבם נסע בדרך בית לחם בירושלים לכיוון שכונת תלפיות בעת שרכב הנתבעים ניסה לעקוף את רכבם מצד שמאל ובטרם סיים את עקיפתו סטה מנתיב העקיפה לעבר נתיב נסיעת רכבם ופגע בחלקו השמאלי קדמי. לטענת התובעים, האחריות המלאה לנזקי רכבם רובצת לפתחם של הנתבעים כאשר הנתבע 1 שנהג ברכב הנתבעים סטה לנתיב הנסיעה של הרכב התובעים חסם את דרכו ופגע בו ואחריות הנתבעת 1 הינה בגין היותה בעלת השליטה והבעלים של הרכב. עוד טענו התובעת 1, כי מששילמה את תגמולי הביטוח ונשאה בהוצאות לבירור החבות והיקפה קמה זכותה לבוא בתביעת שיבוב כלפי הנתבעים. לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים: פוליסת הביטוח, חוות דעת של שמאי ותמונת נזק, חשבוניות והוראת תשלום הודעת המבוטח לתובעת מס' 1 ותמונות שצולמו על ידו. גירסת המבוטח כפי שהועלתה בהודעה טלפונית על קרות תאונה מיום התאונה נרשם כדלקמן: "רכב מבוטח נפגע בחזית ובצד שמאל קדמי ע"י צד שעקף אותו – צ"ג בגע בצד שמאל קדמי ועקב כך נפגע גם הטמבון ומכנסה המנוע –לא הייתה נזילה הגיע למוסך בנסיעה – צ"ג ברח".

6.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם נהגת התובעת בו תיארה את נסיבות קרות תאונת הדרכים כדלקמן: "אני נהגתי ברכב ברחוב דרך בית לחם בירושלים, כאשר לפתע, עקף אותי הרכב הפוגע מ.ר. 1224155 ובמהלך ביצוע העקיפה, סטה לנתיב שבו נסעתי ופגע בעוצמה ברכב בו נהגתי בחלקו הקדמי מצד שמאל. מיד לאחר התאונה עצרתי את הרכב בצד הדרך. גם הרכב הפוגע עצר בצד הדרך. לאחר עצירת הרכב הפוגע, ירד מהרכב אדם אשר בדק את הצד בו נפגע הרכב הפוגע ולאחר מכן, חזר לרכב הפוגע והרכב המשיך בנסיעה מבלי שהוחלפו איתי פרטים כנדרש. כשראיתי שהרכב בורח מהמקום הספקתי לרשום את מספר הרישוי של הרכב ומסרתי אותו לחברת הביטוח" .

במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 8.12.13 העידה נהגת רכב התובעים, גב' חן לילינטל. במהלך החקירה הנגדית לב"כ הנתבעים ציינה העדה, כי יחד עימה נסעה חברה בשם יעל עטיה שהייתה עדה להתרחשות התאונה. עוד ציינה, כי אינה זוכרת את תיאור הרכב או סוגו מלבד היותו רכב מסחרי ולא רכב פרטי. בנוסף הבהירה העדה, כי מיד לאחר קרות התאונה הגם ושני כלי הרכב עצרו בצד הכביש ונהג רכב הנתבעים יצא מרכבו על מנת לבחון את רכבו היא לא יצאה מהרכב על מנת להחליף פרטים ולאחר התאונה לא פנתה למשטרת ישראל.

גרסת הנתבעים:

7.בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת 1 את מעורבותה בתאונה מחוסר ידיעה. לטענת הנתבעת 1 היא אינה מחזיקה ברישיון נהיגה והעובדה, כשלעצמה, כי רכב הנתבעים הינו בבעלותה אינו יכול להשית עליה אחריות כלשהי. בתצהיר שהוגש על ידי הנתבע 2 המשמש ככתב הגנה מטעמו בהתאם להסכמת הצדדים מיום 8.12.13 טען, כי הינו המחזיק בדרך קבע של רכב הנתבעים. הנתבע 2 הכחיש את קרות אירוע התאונה.

8.במהלך הדיון שהתקיים בפני העידה הנתבעת 1. הנתבעת 1 אישרה כי הרכב מ.ר. 12-241-155 היה זמנים הרלבנטיים לתאונה רשום על שמה במשרד הרישוי ובבעלותה. כמו כן, הנתבעת 1 אישרה כי הרכב מצוי בחזקת בעלה, הנתבע 2, ומשמש אותו לצורכי עבודתו. כמו כן, העיד הנתבע 2. הנתבע 2 אומנם, הכחיש את קרות התאונה ואולם לא שלל את העובדה, כי הינו נוסע במקום התאונה מעת לעת במסגרת עבודתו.

דיון והכרעה:

9.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ושמעתי עדויות הצדדים בפני, עיינתי בראיות שהוצגו בפני ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

סבורני, כי הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, כי רכב הנתבעת 1 היה הרכב המעורב בתאונה נשוא תיק זה. אומנם, הכרעה בתיק זה אינה מן הקלות זאת נוכח דלות הראיות שהובאו בפני. כך, נהגת התובעת לא פנתה למשטרת ישראל מיד בסמוך לאחר המקרה וכן, נוכח מחדלה של התובעת בגין אי הבאת עדה רלבנטית שהייתה עדה לתאונה ואולם, סבורני, כי די בראיות שהוצגו בבית המשפט על מנת להרים את הנטל המוטל על התובעת. התרשמתי מעדותה של עדת התביעה כעדות מהימנה הן באשר לנסיבות קרות התאונה והן באשר למעורבות רכב הנתבעת 1 בתאונה. עדות נהגת התובעת נמצאה קוהורנטית. אומנם, עסקינן בעדות יחידה של ביתו של התובע 2 אולם, עדות זו נתמכה ב-"הודעה על קרות תאונה" שנמסרה בו ביום לתובעת 1 (כארבעים דקות לאחר מועד התאונה) במסגרתה נמסרו פרטי רכב הנתבעת 1). כמו כן, סבורני, כי המחדל מאי הבאת העדה שישבה עם ביתו של התובע 2 ברכב נבעה מהעובדה, כי בהודעה שנמסרה לחברת הביטוח צויין, כי אין מידע לגבי עדים. משכך, ככל הנראה, עד למועד מתן עדותה של התובעת בבית המשפט הניחו התובעים בשגגה, כי לא היו עדים נוספים.

מעבר למסירת מספר הרכב הפוגע העדה מטעם התובעים אף ציינה תיאור כללי של הרכב "הרכב היה גדול. לא פרייבט" (פרוט' בעמ' 4 שורה 20). בנוסף יש לציין, כי בעלי הרכב מתגוררים בסמיכות גאוגרפית מסויימת למקום התאונה. שילוב של העובדות הנ"ל שולל מצב של טעות ברישומו של מספר הרכב או צירוף מקרים שרירותי ומחייב הגעה למסקנה, כי עדותה של העדה בכל הנוגע לזהות הרכב הפוגע הינה מהימנה ומדוייקת.