איי. אי. ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פרץ ואח' - פסקדין

פסק דין

פתח דבר:

בפני תביעה שיבוב על סך 5,300 ₪, בה עותרות התובעות, איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איי. אי. ג'י") וגב' שירלי קנפו (להלן: "התובעת 2"), לחייב את הנתבעים, מר פרץ שאול (להלן: "הנתבע 1") ומנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") בסכומים ששילמו בגין נזק שנגרם לרכב מסוג דייהו מ.ר. 28-232-19 (להלן: "הרכב") בתאונת דרכים שאירעה ביום 26/10/08 בסמוך לצומת התשבי בין הרכב למשאית איווקו מ.ר. 81-541-63 (להלן: "המשאית").

בזמנים הרלוונטיים לתביעה היתה "איי. אי. ג'י" המבטחת של הרכב, אשר היה בבעלות אבשלום קנפו ז"ל, אביה של התובעת 2 (להלן: "המנוח") והנתבע 1 היה בעליה של המשאית, אשר היתה מבוטחת ב"מנורה" בפוליסת ביטוח הכוללת ביטוח אחריות כלפי צד ג'.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעים העידו התובעת 2, אשר ישבה ליד הנהג בעת קרות התאונה, ומר עופר כהן, שהיה עד לתאונה, והנתבעים העידו מטעמם את נהג המשאית, מר מוחי אלעדין עמר.

טענות התובעות:

התובעות טענו כי התאונה אירעה כאשר הרכב, אשר היה נהוג על ידי המנוח, נסע בנתיב הימני מתוך שניים בסמוך לצומת התשבי ולפתע הגיחה משמאלו המשאית, אשר סטתה לנתיב נסיעתו בחוסר זהירות וברשלנות ופגעה בו בצידו השמאלי הקדמי (להלן: "התאונה").

התובעות טענו כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו של הנתבע 1 וכי רובץ עליו הנטל להוכיח כי לא התרשל, לאור תחולת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", כמשמעותו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

התובעות טענו כי בגין הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהתאונה פיצתה התובעת 1 את התובעת 2 ביום 02/02/09 בסך של 3,577 ₪ והתובעת 2 נשאה בהשתתפות עצמית, בהתאם לפוליסה, בסך של 1,680 ₪.

לפיכך, לטענתן, הן זכאיות להשבת סכום התביעה מאת הנתבע 1, בהיותו האחראי הבלעדי לתאונה ומאת "מנורה" בהיותה המבטחת של המשאית במועד קרות התאונה.

טענות הנתבעים:

הנתבעים הכחישו את טענות התובעות וטענו כי התאונה אירעה באשמתו ובעקבות רשלנותו של נהג הרכב וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את השימוש בכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".

הנתבעים טענו כי בעת קרות התאונה נהג במשאית מר מוחי אלעדין עמר בכביש הראשי שבין צומת מגידו לכיוון צומת יגור אליו משתלב מצידו הימני כביש מכיוון אלונים בו מצוי תמרור 'תן זכות קדימה'. כאשר התקרבה המשאית אל הצומת, באור ירוק, הבחין נהגה ברכב שנסע במהירות בכביש המשתלב ולא האט על מנת ליתן לה זכות קדימה. המשאית, שהיתה עמוסה אותה עת בסחורה, לא יכולה היתה לבלום מיידית שכן הדבר היה גורם לתאונה וכשחלפה על פני הצומת פגע הרכב בחלקה האחורי ימני ונפגע בחלקו השמאלי הקדמי.

דיון:

הכלל הוא שנטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו". על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואי עמידה בנטל זה תגרור אחריה דחיית התביעה. השאלה אם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי. רמת ההוכחה הנדרשת מהתובע בהליך האזרחי הינה הטיית מאזן ההסתברויות ומשמעותה היא שעליו להוכיח שגרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד, כאשר דרגת ההוכחה היא 51% (ר' ספרו של השופט קדמי "דיני ראיות").

התובעות טענו כי חל בענייננו הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ולכן מוטל על הנתבעים הנטל להוכיח כי לא התרשלו לגבי קרות התאונה. מהותו של הסעיף הינה לפטור את הניזוק בגין רשלנות בנזיקין מחובת הראיה לעניינים שאין לו ולא יכולה להיות לו ידיעה עליהם, אולם אין חולק כי במקרה שבפניי יודעות התובעות מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה והן אף הציגו גרסה ברורה ומפורטת לאירוע בכתב תביעתן. לפיכך, הנני קובע כי נטל ההוכחה בתביעה שבפניי נותר על כתפי התובעות להוכיח כי התאונה אירעה עקב רשלנותם של הנתבעים.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ועדויות הצדדים שבפניי באשר לאופן התרחשות התאונה נחה דעתי כי התובעות הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהן והוכיחו את תביעתן.

מטעם התובעים, העידה כאמור, התובעת 2, אשר נכחה ברכב בעת קרות התאונה. מטבע הדברים התובעת 2 הינה בעלת עניין ומעוניינת בדבר. על כן, יש להתייחס לעדותה בזהירות הדרושה ולבדוק האם יש לה תימוכין או חיזוק כלשהו. כמו כן, יש לבחון את הגיונה של הגרסה ובין היתר, לבחון את עקביותה כדי שבית המשפט יוכל ליתן בה אמון וישתית את העובדות על סמך עדותו זו.

גרסתה של התובעת אודות נסיבות קרות התאונה נתמכה בעדותו האובייקטיבית והניטראלית של מר כהן, אשר אין חולק כי היה עד לתאונה (ר' עדותו של מר עמר, אשר אישר את נוכחותו במקום התאונה, עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 8) והיא מתיישבת יותר עם שורת ההיגיון ועם הנזקים הנטענים.

מנגד העידו הנתבעים את מר עמר, נהג המשאית, שהיה מעורב בתאונה. עדותו של מר עמר הינה עדות של "נוגע בדבר", שכן יש לו אינטרס אישי בתוצאות הדיון ולכן יש לייחס לה משקל נמוך יותר מהמשקל שניתן לייחס לראיה לכאורה אובייקטיבית ומהימנה.