איחור של שלושה ימים בהגשת ערעור עקב טעות - טעם מיוחד למתן ארכה - פסקדין

1.      1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בתיק עב 8819/06 (מותב בראשות כב' השופט שמואל טננבוים ונציג הציבור מר דב בן דב).  פסק הדין ניתן ביום 12.11.07.

2.      2.      הרקע לבקשה, כפי שעולה מהמסמכים שבפני:

המבקשת הועסקה במשיבה החל מיום 1.12.03 ועד ליום 5.7.06בתפקיד של מנהלת אדמיניסטרטיבית של בית הקפה והקפיטריה, שמפעילה המשיבה בבית חולים "מאיר" בכפר סבא. בעקבות ליקויים שהתגלו בתפקודה, הוזמנה המבקשת לשימוע שנערך ביום 6.6.06. לאחר סיום השימוע קיבלה המבקשת הודעת פיטורים, לפיה תסתיים עבודתה אצל המשיבה ביום 5.7.06. המבקשת קיבלה פיצויי פיטורים מהמשיבה, אך הגישה לבית הדין תביעה לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשל אי מתן הזדמנות לתקן את שגיאותיה ובשל פגמים מהותיים בהזמנה לשימוע ובהליך השימוע עצמו. בית הדין דחה את תביעת המבקשת וקבע, כי לא נמצאו פגמים מהותיים בהזמנה לשימוע ואף לא בהליך עצמו.

3.      3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   3.1.   בעותק פסק הדין שהתקבל במשרדו של ב"כ המבקשת רשום יום קבלת פסק הדין 21.11.07, ומסיבה זו סבר ב"כ המבקשת כי היות והמועד האחרון להגשת הערעור (21.12.07) הוא יום שישי ניתן להגיש את הערעור עד ליום א' - ה- 23.12.07.

3.2.   3.2.   ביום 23.12.07 הוגש הערעור, ובמעמד הגשתו נמסר לב"כ המבקשת ע"י מזכירות בית הדין כי לפי רישומי המנ"ת-נט פסק הדין התקבל במשרדו ביום 20.11.07, ולכן המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום החמישי שעבר ה- 20.12.07.

3.3.   3.3.   בו במקום ללא שיהוי נוסף הוגשה הבקשה, בכתב יד, במטרה למנוע עיכוב נוסף בהגשת הערעור.

3.4.   3.4.   מדובר באיחור של יום אחד ולכן לא ייגרם למשיבה כל נזק אם יוארך המועד להגשת הערעור.

4.      4.      המשיבה התנגדה לבקשה, ביום 16.1.08, מנימוקים אלה:

4.1.   4.1.   אין בבקשה כל נימוק מהותי המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור.

4.2.   4.2.   אין סיכויים לערעור.

5.      5.      בתגובת המבקשת מיום 6.3.08, הוסף:

5.1.   5.1.   המדובר באיחור של יום אחד בלבד ולכן לא התפתחה ציפייה אצל המשיבה לסופיות ההליכים.

5.2.   5.2.   סיכויי הערעור טובים.  

6.      6.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבתיק, אני קובע כי דין הבקשה להתקבל וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

7.      7.      על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן: "תקנות בית הדין") המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מן היום שבו הומצא למערער פסק הדין. לפי רישומי המנ"ת-נט, הערעור הוגש באיחור קצר בן שלושה ימים. לפי תקנות בית הדין רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה " מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא ^[1].

8.      8.      יצוין, כי בעבר, ההלכה הייתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון ^[2]:

"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי  טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה..."

במקרה דנן, טעותה של המבקשת נבעה מהרישום המוטעה של משרד בא כוחה לגבי המועד בו התקבל פסק הדין. טעות כזו יכולה להיחשב "כטעות אופרטיבית" - אינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי באמצעות בדיקה שגרתית - העשויה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.