איזנברג ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון תל אביב

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") שעניינה השבת פיקדונות ששולמו לוועדת המקומית לתו"ב ת"א, בגין אגרות בנייה בבקשות להיתר שנדחו, או שנזנחו בטרם דיון לגופן.

המשיבות הגישו לביהמ"ש הודעת חדילה עפ"י סעיף 9(ב)לחוק תובענות ייצוגיות, במסגרתה התחייבו לחדול מהגבייה ולהשיב את הסכומים מושא המחלוקת. המבקשים לא התנגדו לחדילה אולם בין הצדדים שתי מחלוקות – האחת, האם על המשיבות לבצע השבה בצירוף הצמדה בלבד כנטען על ידן, או בצירוף ריבית והצמדה כנטען ע"י המבקשים; השנייה, מה שיעור שכר הטרחה שיש לפסוק לב"כ המבקשים.

עניינה של התובענה בתמצית

כאמור עניינה של התובענה בהשבת פיקדונות ששולמו לוועדת המקומית לתו"ב ת"א, בגין אגרות בנייה בבקשות להיתר שנדחו, או שנזנחו בטרם דיון.

סעיף 1.00.13 לתוספת השלישיתלתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל- 1970 (להלן: "תקנות בקשה להיתר"), קובע:

"1.00.13 (א) עם הגשת בקשה להיתר ישלם המבקש לוועדה המקומית 20% מסכום האגרה המשוערת המשתלמת בעד ההיתר (להלן – הפיקדון).

(ב)  סירבה הוועדה המקומית לתת את ההיתר, תודיע למבקש בכתב על הסירוב וכי הפיקדון יוחזר לו בתוך 30 ימים.

(ג)   קבעה הוועדה המקומית תנאי להיתר או הכניסה שינויים בבקשה לא ייחשב הדבר כסירוב ליתן היתר."

אין מחלוקת כי בעת הגשת בקשה להיתר, משלם המבקש פיקדון על חשבון סכום האגרה המשוערת עבור ההיתר, וככל שהבקשה סורבה, זכאי מבקש ההיתר להשבת הפיקדון.