איזון משאבים – עקרונותו ויישום, היוון חובות וחישובי שווי - פסקדין

לפנינו ערעור על פסיקת בית הדין האזורי מתאריך י"ח באייר ה'תשע"ט (23.5.19) , שבמסגרתה נקבעו כמה החלטות (שהן המשך להחלטות קודמות) שעליהן הוגש הערעור שלפנינו, וכאמור להלן.

א.הדרישה לפירעון חוב המשכנתה לשיעורין, במועדים המקוריים, על יסוד השוואתו לזכויות שישולמו בעת היגמלן ולא בהיוון מראש

בית הדין בהחלטות קודמות קבע, על סמך הסכמות הצדדים, שחלוקת הדירות של הצדדים – האחת ב[א'] והשנייה ב[ב'] – תהיה באופן שהמערער יקבל את הדירה ב[א'], ואילו המשיבה תקבל את הדירה ב[ב'], ומאחר שהדירה ב[א'] שווה יותר, האיזון יהיה על ידי שהמערער 'יגרור' את המשכנתה שעל הדירה ב[ב'] לדירה ב[א'], וכך יקבל כל אחד מהם מחצית משוויין של הדירות.

המערער השתהה ב'גרירת' המשכנתה על שמו, ובית הדין התרה בו שאם ימשיך לעכב את גרירת המשכנתא ייקנס בסך של 15,000 ש"ח.

בהליך האחרון ביקש המערער לעכב את ביצוע הוראת בית הדין בגרירת המשכנתה, מטעם שיבואר להלן, אך בפסק דין נשוא הערעור דחה בית הדין את בקשתו, ועל כך הוא מערער.

לטענתו של המערער: מאחר שדרישתו להיוון זכויות במסגרת איזון משאבים נדחתה, ולכן סכומים שהאישה חייבת להעביר לו יועברו לו רק ביום היגמלן של הזכויות, מדוע עליו 'לגרור' משכנתה ולהעביר אליו את החיוב המלא שלה? לטענתו, הוא מוכן להמשיך ולשלם את הלוואת המשכנתה כפי שהיא היום מדי חודש בחודשו, ולא 'לגרור' אותה אליו, 'גרירה' שמשמעותה היא תשלום מיידי של כל הסכום כבר עתה (כ־400,000 ש"ח). מדוע אפוא עדיפה זכות האישה, שהסכום שהיא חייבת לו לא יהוון ואילו הסכום שהוא חייב לה יהוון כבר עתה על ידי 'גרירת' המשכנתה? המערער מצהיר שאם המשיבה תעביר לו כעת את הזכויות המגיעות לו כשהן מהוונות 'יגרור' הוא את המשכנתה על שמו, פעולה שהיא בעצם המקבילה של היוון החוב שבמשכנתה. לטענת המערער, חוב המשכנתה הוא חוב עתידי כמו חוב תשלום הזכויות מהמשיבה למערער.

דחיית הדרישה האמורה – הבחנה בין חוב מיידי שפירעונו נדחה לחוב שטרם נוצר, בין הקדמת תשלום שעימה הקדמת תמורה לזו שללא תמורה מיידית ובין הסכמה לפסיקה

חלק זה של ערעור נדחה מכול וכול, ומכמה טעמים:

1.לטיעוניו הללו של המערער אין לא טעם ולא ריח, הדמיון המילולי והלשוני, ולא השוואת התוכן של החיובים, הוא שמטעה את המערער (או – מדויק יותר לומר – משמש טכסיס בניסיון להטעות אותנו). המחויבות להעברת הזכויות במסגרת איזון המשאבים מתחילה רק מהרגע שהזוכה מקבל אותם (יציאה לפנסיה, וכדומה). הרעיון להיוון זכויות במסגרת איזון המשאבים, שבני זוג משתמשים בו לעיתים, לא נובע מחיוב תשלום החל כבר עתה, אלא מהצורך לסיים את הסכסוך ולא להשאיר לו ספיחים לעתיד לבוא. דבר כזה יכול לבוא רק בהסכמה של הצדדים. מה שאין כן בחוב משכנתה: זהו חוב שרובץ על הממשכן כבר עתה אלא שמועד פירעונו חל מאוחר יותר, ולכן חדלות פירעון גורמת לפירעונה המיידי של המשכנתה. כשאנו דוחים דרישה להיוון זכויות בין בני זוג, אין הכוונה לדחות את מועד הפירעון אלא לומר שכעת לא קיים חוב כלל.

2.הדרישה 'לגרור' את המשכנתה כבר כעת, נובעת מהצורך לאזן את החלוקה של הדירות כדי שכל אחד יקבל מחצית משוויין. אין סיבה שהמערער יקבל כבר עתה את הדירה ב[א'] השווה יותר, ובעצם הוא יקבל את החלק העודף כבר כעת, ואילו את פירעון חוב משכנתה שהוא שמאזן את החלקים ישלם מאוחר יותר.

3.חלוקת הדירות באופן הזה היא פרי הסכמתם של הצדדים. בהעדר הסכמה היו הדירות נמכרות ומהתמורה היו מסלקים את חוב המשכנתה כבר כעת ואת היתרה היו מחלקים. התוצאה שמבקש המערער ליצור, שהמשכנתה תישאר רשומה גם על שם המשיבה בעל כורחה אינה יכולה לבוא במסגרת פירוק השיתוף של הדירות, כשם שלא יכול לדרוש זאת אילו נמכרו הדירות בשוק החופשי.

אשר על כן, חלק זה של הערעור נדחה.

המערער 'יגרור' את המשכנתה בתוך שלושים יום.

אם לא יעשה כן, ימנה בית הדין כונס נכסים למכירת דירת המערער ב[א'], ומתמורתה תיפרע תחילה המשכנתה לשם עריכת האיזון המיידי בדירות.

ב. ניכוי מס מהצהרת תוספת הכנסות של המערער

במסגרת איזון הזכויות, וכפי שהוא מופיע בדוח האקטואר שאימץ בית הדין, קבע בית הדין שההכנסות הנוספות (הרווחים) שעליהן הצהיר המערער מול רשויות המס (כ־125,000 ש"ח לשנה) במסגרת פשרה מול מס הכנסה, יאוזנו כפי שהן וללא ניכוי המס שנדרש המערער לשלם עליהם.

לטענת המערער מאחר שאנו מקבלים את הצהרות המערער, שאלו ההכנסות שהיו לו ולא יותר מהן, וכשם שכך רואים אותן ברשויות המס, הרי שיש לנכות מהן את מה שעליו לשלם בעבורן. רק את שנשאר לכיסו יש לאזן ,ולא מעבר לזה, וכבכל הכנסה אחרת שהייתה לו.

הכרעה – אימוץ ההצהרות ואיזון ההכנסות לאחר ניכוי המס למרות היתכנות הצהרה מופחתת