איזון משאבים לא שוויוני בשל העלמת כספים בסכום לא ידוע בידי אחד הצדדים

התקבלו סיכומים מטעם שני הצדדים בנושא הרכוש וכן התקיים דיון בבקשת הבעל לפוטרו מתשלום כתובה. בדיון נשמעה עדות של חוקר פרטי מטעם הבעל.

לאחר עיון מעמיק בחומר שבפנינו יינתן להלן פסק הדין הסופי.

א. מספרי המוניות

התובע חזר שוב על טענתו בעניין זכות המונית הראשונה שרכש, אך טענתו נדחית על הסף וכפי שהבהיר בית הדין בהחלטתו מיום י"ז באדר התשע"ז (15.3.2017). להלן ציטוט מהחלטה זו:

נדחית בקשת בא כוח הבעל לשינוי החלטה בעניין חלוקה ואיזון שני מספרי המוניות. המסמכים שהציג הבעל הם מסמכי בנק המעידים שלבעל, בשנים 1998–,1999 היו פיקדונות בבנק בסכומים של כ־200,000 ש"ח, אך אין להסיק מהם מה היו מקורות המימון לרכישת מספר המונית בשנת 2002. נציין כי הצדדים נישאו באדר תשנ"ט, כשלוש שנים לפני מועד רכישת המספר. נוסיף עוד שטענתו הראשונה של הבעל כי המספר נרכש לפני הנישואין הוכחה כטענת שקר.

שני מספרי המוניות הם ברי־איזון. האישה המציאה אישור ממשרד התחבורה כי התשלום עבור זכות ציבורית להפעלת מונית עומד על סך כ־243,000 ש"ח. לטענתה אפשר לקבל סכום גבוה יותר עבור הזכות בהוצאתה למכירה בשוק החופשי.

ב. העלמת כספים

בית הדין נוכח במהלך הדיונים שהתקיימו כי התובע העלים כספים שאותם צבר במהלך החיים המשותפים. ההסברים שנתן לנושא הכספים שאותם 'גלגל' במשחקי ההימורים לא נשמעו משכנעים ודבריו אף סתרו את עצמם כמה פעמים. בהקשר זה נפנה לאמור בהחלטה שניתנה ביום א' בכסלו התשע"ז (1.12.2016):

בית הדין מקבל את עמדת האישה שאכן היו מעטפות עם כסף בבית. כך גם אפשר להבין מתוך דברי הבעל בדיון האחרון בעניין הזכיות בלוטו בסכום של קרוב למאתיים אלף ש"ח במהלך שנה אחת, בהזדמנויות שונות. הסברי הבעל על העסקאות שעשה עם בעל תחנת הלוטו לא מתקבלים על הדעת.

בנוסף, האישה הייתה זכאית למחצית מהכספים שצבר התובע מעבודתו אצל [א'], אך אי אפשר להעריך את גובה זכאותה בתחום זה מכיוון שהתובע מעולם לא המציא לבית הדין את מאזני ההכנסות וההוצאות שערך רואה החשבון שלו ואת המסמכים על מחזור העסקים שלו – אף שהתבקש כמה פעמים להמציאם. האישה זכאית גם למחצית מכספי השכרת המונית לאחר הפירוד ביניהם. אי אפשר לקבוע את הגובה המדויק של הסכומים שהעלים הבעל מכיוון שיש להניח שלפחות חלק מהכספים שימשו לצרכים שוטפים ולא נצברו, אך ברור שיש להביא את העלמת הכספים בחשבון בעת קביעת האיזון.

ג. כספים ששילמה הנתבעת לכיסוי חוב בחשבון המשותף

הנתבעת טוענת ששילמה סכום של 41,655 ש"ח כדי לכסות חוב בחשבון המשותף של הצדדים. לטענתה חוב זה נובע מהרכישות שרכש התובע עבור האישה הזרה שאיתה הוא חי, ועל כן היא מבקשת לחייב את התובע במלוא הסכום הנ"ל. הנתבעת אכן הציגה הודאות של התובע על רכישת ריהוט וציוד, אך מהמסמכים שהגישה לא הוכח שמדובר בסכום שלו היא טוענת אלא לכל היותר בסכום של כ־19,000 ש"ח. התובע טען בדיון שסכום זה ניתן לאותה אישה כהלוואה שהוחזרה על ידה, אך שינה את גרסתו בנוגע לאופן החזרת הכספים, – אם הכספים הוחזרו במזומן או בצ'קים או חלק כך וחלק כך. אומנם אין בכך להוכיח בוודאות שהכספים לא הוחזרו, אך הדבר מעורר ספקות בדבר אמינותו של התובע, וגם בנושא זה יתחשב בית הדין בעת קביעת אופן האיזון.

ד. העקרונות לפסיקת איזון המשאבים בתיק זה

לאור כל האמור, ולמרות חוסר היכולת לוודא את גובה הסכומים שאותם העלים התובע, מאחר שאין כל ספק שהועלמו כספים, נראה לנו שיש מקום לפעול לפי סעיף 8 לחוק המאפשר לבית הדין להורות על איזון משאבים באופן לא שוויוני. בהתאם לכך אנו קובעים כדלהלן:

א. על פי האמור לעיל בסעיף א', האישה זכאית לסכום הזכות הציבורית במונית אחת מתוך השתיים.

ב. הזכויות שצברה האישה במהלך תקופת הנישואין לא יאוזנו.

ג. האישה לא תחויב בדמי שימוש עבור מגוריה בדירה.

ה. פסיקת איזון המשאבים