איוקטון נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 5.5.13, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקשת הינה הבעלים של הרכב, אימו של הנהג. המבקשת עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתה הרכב נחוץ לה לצרכי נסיעה לעבודה.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

סייגים אלה אינם מתקיימים במקרה דנן בו נמסר הרכב לנהג בהסכמה ולא פורטה כל פעולה מיוחדת למניעת העבירה.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.

מעבר לתנאים הפורמליים שבחוק, קיימת אפשרות להתערבות בהחלטת הקצין לפי שיקול דעתי, כאשר שני ההביטים העיקריים לצורך כך יהיו חומרת העבירה והזיקה שבין הבעלים לנהג. במקרה דנן גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין, וזאת לאור חומרת העבירה והזיקה הישירה שבין המבקשת לנהג.

יחד עם זאת, בהתחשב ברמת האלכוהול שנמדדה אצל המבקש, ואשר עולה אך במעט על הקמה המותרת בחוק, ראיתי לנכון לקבוע כי במקרה דנן תקוצר תקופת איסור השימוש ותעמוד על 21 ימים בלבד.

ניתנה היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: