אידיסיס נ' שלנגר ואח' - פסקדין

החלטה

המבקש הגיש בקשה לביטול פס"ד, כאשר לטענתו, מתגורר הוא בחו"ל ולא ידע אודות התביעה ואף לא קיבל העתק של כתב התביעה.

כמו כן לטענתו, הנתבע 2 ובאת- כוחו, לא הוסמכו לקבלת כתבי בי דין או לייצוגו בהליכים משפטיים, אלא אך ורק לניהול הנכס בלבד.

משכך, טוען הוא כי יש לבטל את פסה"ד שניתן בהעדר הגנה כנגדו.

יתר על כן, מספר ימים לפני מועד הדיון הגיש המבקש בקשה לתיקון בקשתו, תוך שהוא מוסיף טיעונים, אשר באים בגדרה של בקשה לביטול פסה"ד, אף לפי שיקול דעת ביהמ"ש, כשעיקר טענתו היא, שלאור פסה"ד שניתן בעניינו של הנתבע 2 , שניתן בפשרה, קיימים לו סיכויי הגנה מעולים כנגד תביעת המשיבה.

בחקירת המבקש חזר הוא וטען כי הייתה לו ידיעה אודות הגשת תביעה כנגדו, אשר הועברה לו ע"י ב"כ הנתבע 2, עו"ד אנייס בן עזרא פרץ, ואולם לא הייתה היא מיופת כוחו, אלא לענייני נדל"ן בלבד.

ב"כ המשיבה, טען בדיון שבפניי כי המבקש לא הציג כל סיכויי הגנה כנגד התביעה וכי חל כלל הידיעה באשר להמצאת כתב התביעה לידי המבקש, כפי שאף הודה ואף הועלתה בסיכומי ב"כ המבקש.

בהתאם להלכה הפסוקה, ביטולו של פסה"ד מחובת הצדק יעשה מקום שנפל פגם בהמצאת כתב התביעה לידי המבקש.

אין ספק כי המבקש הינו תושב חוץ המתגורר בלוס-אנג'לס ואף צירף הוא בפתח הדיון שבפניי תצהיר קונסולרי המאמת את תצהירו שהוגש עם הגשת הבקשה לביטול פסה"ד ואולם בהיותו אף תושב ישראלי, חל בעניינו כלל הידיעה אשר עולה מכך שהמבקש ידע אודות התביעה שהוגשה בעניינו, שהועברה לידי עו"ד המנהלת את הנכס נשוא תביעה זו, ומשכך אין לומר כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה, שכן היה על המבקש לעשות ולפעול כדין להגשת כתב הגנה במועד.

באשר לביטולו של פסה"ד, לפי שיקול דעת ביהמ"ש, על ביהמ"ש לבחון 2 מבחנים עיקריים, האחד, באשר לסיבת מחדלו של המבקש להגיש את כתב ההגנה במועד, והשני באשר לסיכויי הגנתו כנגד התביעה, כאשר נקבע בהלכה הפסוקה כי המבחן השני חשוב יותר מן המבחן הראשון.

באשר לסיבת המחדל של המבקש, הרי שמן הדברים שעלו בפניי עולה כי המבקש מתגורר דרך קבע בלוס אנג'לס, בארה"ב, ומשלא מינה הוא מיופה כוח להליכים משפטיים ואף לא קיבל הוא לידיו, הלכה למעשה, את העתק כתב התביעה, הרי שיש בכך כדי להוות סיבה מוצדקת למחדל, אשר אינה מביעה זלזול מופגן בהליכים המשפטיים, זאת אף ניתן לראות מעצם היותו של המבקש נוכח בהליכים אלו שבפניי, תוך שעשה הוא להתייצבות מהירה למועד הדיון שנקבע.

באשר לסיכויי הגנתו של המבקש, אמנם הדברים לא נאמרו באופן מפורש, לא בבקשה הראשונה ואף לא בבקשה המתוקנת, אולם על ביהמ"ש לבחון את סיכויי ההגנה מכלל הטענות והמסמכים המצויים בפניו.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, מצאתי כי למעשה, כתב התביעה מתייחס לשני נתבעים ולעילות תביעה שונות ביחס לכל אחד מן הנתבעים, ביחס למבקש שבפניי, הוא הנתבע 1, מייחס כתב התביעה עילה של הפרת הסכם שכירות, שבגינה נתבע הוא ע"ס של 4,612 ש"ח, וכן פיצויים בגין עוגמת נפש, בסך של 15,000 ש"ח נוספים, אולם לכתב התביעה, עילות של הבלות עפ"י פקודת הנזיקין וחוק להגנת הפרטיות ולפיהן תובעת המשיבה סך נוסך של 50,000 ש"ח, אשר מיוחסים להבלה נטענת שביצע הנתבע 2, עם פריצתו לדירת המשיבה.

בעניינו של הנתבע 2, ניתן פס"ד על דרך הפשרה, כפי שהסמיכו הצדדים את ביהמ"ש וזאת ע"ס של 9,650 ש"ח בתוספת שכ"ט של 1,500 ש"ח.

משניתן פס"ד זה, טוען ב"כ המבקש כי שיש שינוי נסיבות מהותי זה, כדי להעיד על סיכויי ההגנה המעולים של המבקש ובכדי להביא לביטול פסה"ד שניתן כנגדו על מלוא סכום התביעה.

צירוף טיעונים אלו שלעיל, מביא למסקנה כי אכן יש לבטל את פסה"ד וכי למבקש ישנם סיכויי הגנה כנגד התביעה.

משכך, הגעתי לכלל מסקנה, הנני מורה על ביטול פסה"ד שניתן כנגד המבקש, בהעדר הגנה, אולם לנכוח הפגמים הפרוצדוריילים שחלו באשר להגשת הבקשה ולאיחור בהגשת כתב ההגנה, אף לנוכח ידיעתו בדבר ההליכים, הנני מוצא להתנות את ביטול פסה"ד בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 1,500 ש"ח.

התשלום יבוצע מתוך הפיקדון המצוי בקופת ביהמ"ש ויעובר ישירות לידי ב"כ המשיבה.

המבקש יגיש כתב הגנה בתוך 21 ימים מהיום.

ימי הפגרה יחושבו בתוך ימים אלו, גם לפי הסכמת ב"כ המבקש והמשיבה.